הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
פה.מסכת בבא מציעא85a
ר"ש הא דאמרן - דקאמר אתה ארי בן שועל: בני בתירה - במס' פסחים שהיו נשיאים ובשביל שראו להלל שהיה גדול בתורה ועלה אצלן מבבל עזבו נשיאותן ומינוהו נשיא עליהן: דחזו להלל דעדיף מינייהו - והלכות שהיו נשאלות מהן בבית המדרש נעלמות מהן ובושין בדבר: חביבין יסורין - שראה שהועילו יסורין של ר"א שלא שלטה בו רימה: בצמירתא - אבן שבמקום קטנים: צפירנא - חולי שבתוך הפה ושמו מישג"א: אהורייריה - שומר סוסין: כיסתא - מספוא: עבר קליה - דרבי: לקלייהו - דחיותא: תליא לרישיה בכנפי דרבי - החביא את ראשו תחת כנפי כסותו: אמרי - ברקיעא: כנשא ביתא - מכבדת הבית: שדיין בני כרכושתא - היו מוטלין שם בני חולדה: ואפי' הכי - דלא אתא מיטרא בהנהו שני: כי הוו עקרי פוגלא - צנון: ממשרא - מן הערוגה: הוה קיימא בירא מליא מיא - היתה הגומא עומדת מליאה מים: שוכרתו בשמונה - מחמת יופיו: אסמכיה ברבי - שיהו קורין אותו רבי כדי שיתקנא וישים (אל) לבו על ת"ת: ואשלמיה - מסרו לרבי שמעון ללמדו תורה: כל יומא הוה אמר - אותו הבן: לקרייתי אנא אזיל - לעירי אני חפץ לילך: מומי עזובה דא - בשבועה הנחתי זאת ולא אשאל עוד לילך: ולוקח נפשות - המלמדו תורה קונהו לבן: צער מערה - שנתחבאו שם ר' שמעון בן יוחי ור' אלעזר בנו י"ג שנה במס' שבת (דף לג:): שמקפח את בניו - שהיה רגיל לאמר אקפח את בני כשנשבע: ורבי למה ליה כולי האי - לחזור על בני אחרים לשאול אם יש לו בן: אם תשוב - ישראל למוטב בתוכחתך ואשיבך אלי ולפני תעמוד הקב"ה אמר לי שאעמוד ואתקיים לפניו אם אוכל להשיבכם: יקר מזולל - ת"ח מע"ה: מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך אמר ה' מעתה ועד עולם - הקב"ה אמר כך אני ערב מעתה שלא ימוש עד עולם: ארבעין תעניתא - שלא תפסוק תורה מזרעו: גמרא דבבלאי - גמרא שלנו: דלא ניטרדיה - כשעלה לארץ ישראל ללמוד מפי ר' יוחנן ואמוראין שבארץ ישראל לא היו בני מחלוקת ונוחין זה לזה כשמן כדאמרי' בסנהדרין (דף כד.) ומיישבין את הטעמים בלא קושיות ופירוקין: קטין חריך שקי - דאיניש גוצא הוה: דבר זה - על מה אבדה הארץ:
הוה עתיר משבור מלכא - פי' מזבל בהמותיו של רבי כדאשכחן נמי בבראשית רבה (פ' סו) זבל בהמותיו של יצחק ולא כספו וזהבו של אבימלך:
בתירה, ויונתן בן שאול. רבן שמעון בן גמליאל – הא דאמרן: בני בתירה, דאמר מר הושיבוהו בראש ומינוהו לנשיא עליהן. יונתן בן שאול, דקאמר ליה לדוד: ״ואתה תמלך על ישראל ואני אהיה לך למשנה״. ממאי? דלמא יונתן בן שאול דחזא דגריר עלמא בתר דוד, בני בתירה נמי דחזו להלל דעדיף מינייהו, אלא רבן שמעון בן גמליאל ודאי ענוותן הוה. אמר רבי, חביבין יסורין. קבל עליה תליסר שני: שית בצמירתא, ושבע (בצפרנא) [בצפדינא], ואמרי לה: שבעה בצמירתא, ושית (בצפרנא). אהורייריה דבי רבי הוה עתיר משבור מלכא. כד הוה רמי כיסתא לחיותא הוה אזיל קלא בתלתא מילי. הוה מכוין דרמי בההיא שעתא דעייל רבי לבית הכסא, ואפילו הכי (מ)עבר ליה קליה לקלייהו ושמעו ליה נחותי ימא. ואפילו הכי, יסורי דרבי אלעזר ברבי שמעון עדיפי מדרבי. דאילו רבי אלעזר ברבי שמעון מאהבה באו ומאהבה הלכו. דרבי, על ידי מעשה באו ועל ידי מעשה הלכו. על ידי מעשה באו מאי היא – דההוא עגלא דהוו קא ממטו ליה לשחיטה. אזל תליא לרישיה בכנפיה דרבי וקא בכי. אמר ליה: זיל, לכך נוצרת. אמרי הואיל ולא קא מרחם – ליתו עליה יסורין. ועל ידי מעשה הלכו, יומא חד הוה קא כנשא אמתיה דרבי ביתא, הוה שדיא בני כרכושתא וקא כנשא להו. אמר לה: שבקינהו, כתיב: ״ורחמיו על כל מעשיו״, אמרו: הואיל ומרחם – נרחם עליה. כולהו שני יסורי דרבי אלעזר לא שכיב איניש בלא זמניה. כולהו שני יסורי דרבי לא איצטריך עלמא למיטרא. דאמר רבה בר רב שילא: קשי יומא דמיטרא כיומא דדינא. ואמר אמימר: אי לאו צריך לעלמא – בעו רבנן רחמי עליה ומבטלי ליה. אפילו הכי, כי הוו עקרי פוגלא ממשרא הוה קיימא בירא מליא מיא. איקלע רבי לאתריה דרבי אלעזר ברבי שמעון, אמר להם: יש לו בן לאותו צדיק? אמרו לו: יש לו בן. וכל זונה שנשכרת בשנים שוכרתו בשמנה. אתייה, אסמכיה ברבי ואשלמיה לרבי שמעון בן איסי בן לקוניא אחוה דאמיה. כל יומא הוה אמר: לקרייתי אנא אזיל. אמר ליה: חכים עבדו יתך, וגולתא דדהבא פרסו עלך, ורבי קרו לך, ואת אמרת לקרייתי אנא אזיל! אמר ליה: מומי עזובה דא. כי גדל אתא יתיב במתיבתא דרבי. שמעיה לקליה, אמר: הא קלא דמי לקליה דרבי אלעזר ברבי שמעון. אמרו ליה: בריה הוא. קרי עליה: ״פרי צדיק עץ חיים ולקח נפשות חכם״. ״פרי צדיק עץ חיים״ – זה רבי יוסי ברבי אלעזר ברבי שמעון. ״ולקח נפשות חכם״ – זה רבי שמעון בן איסי בן לקוניא. כי נח נפשיה (אמטוהו) [אמטיוה] למערתא דאבוה. הוה הדרא לה עכנא למערתא. אמר ליה: עכנא עכנא! פתח פיך ויכנס בן אצל אביו. לא פתחא להו. כסבורים העם לומר שזה גדול מזה. יצתה בת קול ואמרה: לא מפני שזה גדול מזה, אלא זה היה בצער מערה, וזה לא היה בצער מערה. איקלע רבי לאתריה דרבי טרפון, אמר להו: יש לו בן לאותו צדיק שהיה מקפח את בניו? אמרו לו: בן אין לו, בן בת יש לו, וכל זונה שנשכרת בשנים שוכרתו בשמנה. אתיוה לקמיה, אמר ליה: אי הדרת בך – יהיבנא לך ברתאי. הדר ביה. איכא דאמרי: נסבה וגירשה. איכא דאמרי: לא נסבה כלל, כדי שלא יאמרו בשביל זו חזר זה. ולמה ליה כולי האי, דאמר רב יהודה אמר רב, ואמרי לה אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן, ואמרי לה אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: כל המלמד את בן חבירו תורה זוכה ויושב בישיבה של מעלה, שנאמר: ״אם תשוב ואשיבך לפני תעמד״. וכל המלמד את בן עם הארץ תורה – אפילו הקדוש ברוך הוא גוזר גזירה, מבטלה בשבילו, שנאמר: ״ואם תוציא יקר מזולל כפי תהיה״. אמר רבי פרנך אמר רבי יוחנן: כל שהוא תלמיד חכם, ובנו תלמיד חכם ובן בנו תלמיד חכם – שוב אין תורה פוסקת מזרעו לעולם, שנאמר: ״ואני זאת בריתי וגו׳ לא ימושו מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך אמר ה׳ מעתה ועד עולם״. מאי ״אמר ה׳״? אמר הקדוש ברוך הוא: אני ערב לך בדבר זה. מאי ״מעתה ועד עולם״? אמר רבי ירמיה: מכאן ואילך תורה מחזרת על אכסניא שלה. רב יוסף יתיב ארבעין תעניתא, ואקריוה ״לא ימושו מפיך״. יתיב ארבעים תעניתא אחריני, ואקריוהו ״לא ימושו מפיך ומפי זרעך״. יתיב (מאה) [ארבעין] תעניתא אחריניאתא, ואקריוה ״לא ימושו מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך״. אמר: מכאן ואילך לא צריכנא – תורה מחזרת על אכסניא שלה. רבי זירא כי סליק לארעא דישראל יתיב מאה תעניתא דלשתכח תלמודא בבלאה מיניה, כי היכי דלא נטרדיה. יתיב מאה אחרניתא דלא לשכוב רבי אלעזר בשניה, ונפלין עילויה מילי דצבורא. ויתיב מאה אחריני, דלא נשלוט ביה נורא דגיהנם. כל תלתין יומי הוה בדיק נפשיה: שגר תנורא סליק ויתיב בגויה ולא הוה שלטא ביה נורא. יומא חד יהבו ביה רבנן עינא ואיחרכו שקיה, וקרו ליה ״קטין חריך שקיה״. אמר רב יהודה אמר רב: מאי דכתיב ״מי האיש החכם ויבן את זאת ואשר דבר פי ה׳ אליו ויגדה על מה אבדה הארץ״, דבר זה
בבא מציעא פה.