הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
לב:מסכת בבא מציעא32b
מדברי שניהם נלמד צער בעלי חיים דאורייתא - וא"ת א"כ אמאי עוקרים על המלכים ולא מדרכי האמורי (ע"ז דף יא.) וי"ל משום דכבוד מלך ונשיא עדיף כמו בל תשחית דנדחה מפני כבודם דאונקלוס שרף על ר"ג ע' מנה צורי פ"ק דע"ז (שם) ועוד דכיון דכתיב את סוסיהם תעקר קל לדחות מפני המלך: מי לא עסקינן דאדהכי והכי בטיל משוקיה - וא"ת מ"מ נדרוש ק"ו מטעינה דלית בה חסרון כיס וי"ל כיון דטעינה שיש בה חסרון כיס לא הוי בשכר דמ"ש מפריקה א"כ אף טעינה דלית בה חסרון כיס נמי הוי בחנם ופריקה נכתבה לדרוש שום דרשה אחרת: מכלל דת"ק סבר דזקוק לו - המקשה סבור דת"ק נמי ידרוש משאו שהוא יכול לעמוד בו ושאינו יכול לעמוד בו נהי דאין חייב לסייע בחנם משום דלית ביה מצות פריקה מ"מ בשכר חייב לסייעו משום צער בעלי חיים וא"ת ולרבי יוסי הגלילי דסבר צער בעלי חיים לאו דאורייתא ואית ליה לקמן (בבא מציעא דף לג.) דטעינה בשכר מ"ש טעינה מפריקה וי"ל דדריש ק"ו מחסרון כיס דלכתוב טעינה גרידא דיש טעינה שאין בו חסרון כיס וכ"ש פריקה אלא כתב פריקה לאגמורי דטעינה בשכר וכיון דטעינה שאין בה חסרון כיס הויא בשכר היכא דאית בה חסרון כיס נמי דהיינו היכא דבטיל משוקיה הוי בשכר דילפי' מטעינה דלית בה חסרון כיס והשתא לא בא להוכיח רק דצער בעלי חיים דאורייתא ולא לקיים שמכח ק"ו יש להוכיח דצער בעלי חיים דאורייתא דאפשר שק"ו הוי מחסרון כיס כדפרישית לר' יוסי וא"ת ודלמא זקוק לו מדרבנן וי"ל דכל הסוגיא מוכחת דאי צער בעלי חיים לאו דאורייתא אינו חייב לסייעו אפי' בשכר כדאמרינן בסמוך וכי ליתיה למריה בהדיה ליעבד גביה בשכר ולעולם צער בעלי חיים דאורייתא אבל אי הוי דרבנן פטור היה אפילו בשכר וכן בתר הכי דקאמר ואי אמרת לאו דאורייתא אמאי מטפל ביה ולישני מדרבנן: ואי לאו דאורייתא אמאי מטפל בה - וא"ת והלא בספרי דורש שונאך אפילו שונא עובד כוכבים וי"ל דאסמכתא בעלמא היא דבערבי פסחים (פסחים דף קיג: ושם) מוקי בשונא ישראל: ולהטעינה יין אסור אין זקוק לה - אבל שאר דברים זקוק ואפילו לטעון משום איבה: אמאי וחדלת - וא"ת ולישני בחנם אבל בשכר חייב ולעולם צער בעלי חיים דאורייתא וי"ל דוחדלת משמע לגמרי: ואי בטעינה אמאי עזוב - וליכא למימר דבטיל משוקיה דאם כן רישא נמי: לכוף יצרו - וא"ת כיון דבערבי פסחים (שם) מוקי לה בישראל שמותר לשנאותו כגון שראה בו דבר ערוה מה שייך בו לכוף יצרו וי"ל דלא מיירי בשונא דקרא: מה לי שונא עובד כוכבים - ה"מ לשנויי ישראל בחנם ולעובד כוכבים בשכר:
מדברי שניהם - מדקאמרי תרווייהו פריקה עדיפא: ואפילו ר"ש לא קאמר - דאצטריך למכתב פריקה: אלא משום דלא מסיימי קראי - לטעינה: לאו משום צער בעלי חיים - והכי יליף מה טעינה דליכא צער בעלי חיים חייב פריקה דאיכא צער בעלי חיים לא כ"ש: מי לא עסקינן - וכי אין המקרא מדבר אף בהולך לסחורה דאדהכי בטיל משוקיה: תדע - דלרבנן דפליגי עליה דר"ש ולר"ש צער בעלי חיים דאורייתא: מכלל דת"ק - דרבי יוסי הגלילי רבנן ור"ש: זקוק לו - ואמאי זקוק לו אי משום מצות עזב תעזב. הא כתיב משאו הראוי לו אלא משום צער בעלי חיים: לא דרשינן משאו - למשא הראוי לו דמשאו כל משא שעליו משמע: ותדע - דהכי הוא כדדחינא לך דצער בעלי חיים לאו דאורייתא: עביד גביה - משום צער בעלי חיים ועל כורחו יטול שכר: לימא מסייע ליה - לרבא דאמר לעיל צער בעלי חיים דאורייתא: מטפל בה - לפרוק משאה: אי אמרת לאו דאורייתא - וטעמא משום איבה הוא. מש"ה אין זקוק לה שיכול להשמט ולומר דבר איסור הוא לנו: ה"ק ולהטעינה - ולעולם דאורייתא ורישא תנא מטפל בה בין בפריקה בין בטעינה פריקה משום צער בעלי חיים וטעינה משום איבה ולהטעינה יין אסור דלאו צערא איכא ולאו איבה איכא. אין זקוק לה: התם בטעינה - לקמיה פריך הא בפריקה כתיב: משום צערא דישראל - שצריך להשהות שם: בחמר עובד כוכבים - ואין בעל המשא שם ועל העובד כוכבים לטעון: מאי פסקת - וכי פסקת הדבר כן דכל בהמת עובד כוכבים הוי חמר עובד כוכבים וכל בהמת ישראל הוי חמר ישראל: שונא שאמרו - קס"ד שונא שאמרו אשונא דקרא קאי דמשתעי בפריקה כי תראה חמור שונאך רובץ וגומר: אשונא דמתניתין קאי - אהך מתניתא דלעיל דשונא לטעון הוא:
שניהם נלמד צער בעלי חיים דאורייתא. ואפילו רבי שמעון לא קאמר, אלא משום דלא מסיימי קראי. אבל מסיימי קראי דרשינן קל וחומר, משום מאי? לאו משום צער בעלי חיים דרשינן? דלמא משום דאיכא חסרון כיס. והכי קאמר: ומה טעינה דלית בה חסרון כיס – חייב, פריקה דאית בה חסרון כיס, לא כל שכן?! וטעינה אין בה חסרון כיס? מי לא עסקינן דאדהכי והכי בטיל משוקיה, אי נמי אתו גנבי ושקלי כל מה דאיכא בהדיה? תדע דצער בעלי חיים דאורייתא, דקתני סיפא: רבי יוסי הגלילי אומר: אם היה עליו יתר [על] משאו – אין זקוק לו, שנאמר ״תחת משאו״, משאוי שיכול לעמוד בו. לאו מכלל דתנא קמא סבר זקוק לו? מאי טעמא? לאו משום דצער בעלי חיים דאורייתא? דלמא ״בתחת משאו״ פליגי, דרבי יוסי סבר: דרשינן ״תחת משאו״, משאוי שיכול לעמוד בו, ורבנן סברי: לא דרשינן ״תחת משאו״. תדע דצער בעלי חיים לאו דאורייתא, דקתני רישא: הלך וישב לו ואמר לו הואיל ועליך מצוה לפרוק, פרוק פטור, שנאמר עמו. ואי סלקא דעתך צער בעלי חיים דאורייתא, מה לי איתיה למריה בהדיה, ומה לי כי ליתיה למריה בהדיה? לעולם צער בעלי חיים דאורייתא, מי סברת פטור פטור לגמרי? ודלמא פטור בחנם, וחייב בשכר. והכי קאמר רחמנא: כי איתיה למריה בהדיה – עבד גביה בחנם, וכי ליתיה למריה בהדיה – עבד גביה בשכר, ולעולם צער בעלי חיים דאורייתא. (סימן בהמת, בהמת, אוהב, שונא, רבצן). לימא מסייע ליה: בהמת גוי מטפל בה כבהמת ישראל. אי אמרת בשלמא צער בעלי חיים דאורייתא – משום הכי מטפל בה כבהמת ישראל, אלא אי אמרת צער בעלי חיים לאו דאורייתא, אמאי מטפל בה כבהמת ישראל? התם משום איבה. הכי נמי מסתברא, דקתני: אם היתה טעונה יין נסך – אין זקוק לה. אי אמרת בשלמא לאו דאורייתא – משום הכי אין זקוק לה, אלא אי אמרת דאורייתא – אמאי אין זקוק לה? הכי קאמר: ולהטעינה יין נסך אין זקוק לה. תא שמע: בהמת גוי ומשאוי ישראל, ״וחדלת״. ואי אמרת צער בעלי חיים דאורייתא, אמאי ״וחדלת״? ״עזב תעזב״ מבעי ליה! לעולם צער בעלי חיים דאורייתא, התם בטעינה. אי הכי, אימא סיפא: בהמת ישראל ומשאוי גוי ״עזב תעזב״. ואי בטעינה, אמאי ״עזב תעזב״? משום צערא דישראל. אי הכי, אפילו רישא נמי! רישא בחמר גוי סיפא בחמר ישראל. מאי פסקת? סתמא דמלתא איניש בתר חמריה אזיל. והא ״וחדלת״ ו״עזב תעזב״ בפריקה הוא דכתיבי! אמר ליה: הא מני? רבי יוסי הגלילי היא, דאמר: צער בעלי חיים לאו דאורייתא. תא שמע: אוהב לפרוק ושונא לטעון – מצוה בשונא, כדי לכוף את יצרו. ואי סלקא דעתך צער בעלי חיים דאורייתא, הא עדיף ליה? אפילו הכי, כדי לכוף את יצרו עדיף. תא שמע: שונא שאמרו – שונא ישראל ולא שונא אומות העולם. אי אמרת צער בעלי חיים דאורייתא, מה לי שונא ישראל ומה לי שונא אומות העולם? מי סברת אשונא דקרא קאי? אשונא דמתניתין קאי. תא שמע:
בבא מציעא לב: