הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
מה.מסכת יבמות45a
חייבי לאוין דתפסי בהו קדושין - דנפקא לן בפרק כיצד (לעיל יבמות דף כג.) מכי תהיין לאיש שתי נשים וגו' ועבד ועובד כוכבים לאו בני קדושין נינהו דכתיב (בראשית כ׳:ג׳׳:ג׳״ב:ה׳) שבו לכם פה עם החמור עם הדומה לחמור ועובד כוכבים נמי ליתיה בכלל קדושין דכתיב (דברים ז׳:ב׳-ג׳) בז' אומות לא תתחתן בם לא יהא לך בהן חיתון ובשאר אומות כתיב (שם כא) ואח"כ תבא מכלל דמעיקרא לית בה הויה ומהני קראי נפקא לן בקדושין (דף סח:) דלא תפסי קדושין בעובדת כוכבים ועובד כוכבים נמי מצי למילף מינייהו הלכך אין ביאתו ביאה לשם קדושין ודמיא לחייבי כריתות ובשאלתות דרב אחאי מפיק מהא והיא בעולת בעל (בראשית כ) ודרשינן בסנהדרין (דף נז:) בעולת בעל יש להם נכנסה לחופה ולא נבעלה אין להם וכל שכן דארוסה לית להו וביאה לשם קדושין נמי לית להו דאיתקוש הויות להדדי: אין ממזר וכו' - והא האי תנא כשמעון התימני סבירא ליה וקתני בעובד כוכבים ועבד דאין ממזר: אף על גב דקאמר רבי - בפרק ר"ג אין ביאה אחר חליצה דאם חלץ לזו ובעל את זו אינה צריכה הימנו גט וקאמר אין הדברים הללו אמורים דביאה אחר חליצה לא תפסה אלא לדברי ר"ע כו' אבל לדידיה לא סבירא ליה אפילו הכי בעובד כוכבים ועבד מודים: דכי אתא רב דימי כו' משום רבינו - רבי: שבוייתא מן ארמון - לאנטוכי: אלא אמר רב יוסף רבי היא - לא תחשוב גברי דהאי משום רבותא דרבים לא תפסיל ליה דהא נמי רבים אכשרי אלא משום ההיא דר' איכא למיפסליה דהלכה כמותו: והאמר רבי יהושע בן לוי - לעיל הולד כשר: זו שאיסורה שוה בכל - עובד כוכבים אסור בין בכהנת בין בלויה בין בישראלית: שבנה פגום - בנה פגום לאו דוקא דהא פשיטא בן העובדת כוכבים לאו כהן הוא ואי משום דלא ישא כהנת כיון דמותר בישראלית מותר נמי בכהנת שאין קדושה בנשים דאפילו כשרות מותרות לפסולים דקיימא לן (קדושין דף עג.) לא הוזהרו כשרות מלינשא לפסולים אלא משום בתה נקט דאם תלד בת פסולה לכהונה: פסלה - אפי' מתרומה דבי נשא וכ"ש מלהנשא לכהן: שפסלוה - כהנת מתרומת אביה ולויה וישראלית כגון שנישאו לכהן וילדו לו בנים וכשמתו בעליהן היו אוכלות בתרומה בשביל בניהם ואם בא עליה עובד כוכבים ועבד פסלה מתרומה וכ"ש מכהונה: מי שיש לו אלמנות וגירושין בה - כגון ישראלית הוא דכי מת וזרע אין לה ושבה אל בית אביה וגו' (ויקרא כ״ב:י״ג): יצאו עובד כוכבים ועבד שאין לו אלמנות וגירושין בה - שאין קדושין תופסין: א"ל אביי - לרב יוסף: מאי חזית דסמכת אדרב דימי - דאמר משמיה דרבי הולד ממזר סמוך אדרבין דמכשרי ליה משמיה דרבי: דההוא דאתא - בן עובד כוכבים מישראלית: אמרי אנשי גמלא במדי אקבא רקדא - גמל גדול מרקד בתוך קב קטן בד' רגליו במלכות מדי. וגוזמא: הא קבא והא גמלא והא מדי - יבא וירקד לפנינו כלומר אתה שהתרת דבר חידוש האמת דבריך ותן לו בתך: לא הוה אזיל מקמיה - אותו בן העובד כוכבים דקא א"ל הב לי ברתך: זיל איטמר - לך במקום שלא יכירוך ושא בת ישראל שאילו יכירוך לא יתנוה לך. אלמא לא ממזר הוא מדאכשר ליה בת ישראל שהרי ממזר מוזהר על הכשרה: בת מינך - בת ישראל מן העובד כוכבים הכשרה כמותך אבל ממזרת ושפחה לא תשא. אלמא כשר הוא: גלי - צא לגלות במקום שלא יכירוך ויתנו לך בת ישראל כשרה: בני בי מיכסי - מקום: מרא דשמעתא - דאמר עובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל בנו כשר:
יצאו עובד כוכבים ועבד שאין לו אלמנות וגירושין בה - וא"ת והא רבי יוחנן אית ליה לעיל דעובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל הולד ממזר אם כן למה לי קרא דהשתא ממזר הוי מפסיל בביאתו מיבעיא וי"ל הא דידיה והא דרביה ועוד דאמוראי נינהו ואליבא דרבי יוחנן כדאמרינן ספ"ק (לעיל יבמות טז:) ושם פירשתי אמאי הוי ממזר מעובד כוכבים כיון דביאת היתר היא מדאורייתא: זיל איטמר - וישיאוך מיוחסת וא"ת והא בעי ראיה כדאמר בפ"ב בכתובות (דף כד: ושם) דמעלין מתרומה ליוחסין ויש לומר דהתם להשיא בתו לכהן העובד על גבי המזבח כמו שמוכיח שם רבינו תם א"נ התם כר"מ אבל חכמים אומרי' כל משפחות בחזקת כשרות הם עומדות בפרק עשרה יוחסין (קדושין דף עב:):
לאוין דתפסי בהו קדושין, אבל הכא, גוי ועבד, כיון דלא תפסי בהו קדושין — כחייבי כריתות דמי. מיתיבי: גוי ועבד הבא על בת ישראל — הולד ממזר. רבי שמעון בן יהודה אומר: אין ממזר אלא ממי שאיסורו איסור ערוה וענוש כרת. אלא אמר רב יוסף: מאן ״הכל מודים״ — רבי, אף על גב דרבי אומר: אין הדברים הללו אמורים אלא לדברי רבי עקיבא, שהיה עושה חלוצה כערוה, וליה לא סבירא ליה, בגוי ועבד מודה. דכי אתא רב דימי, אמר רב יצחק בר אבודימי משום רבינו: גוי ועבד הבא על בת ישראל — הולד ממזר. רבי אחא שר הבירה ורבי תנחום בריה דרבי חייא איש כפר עכו פרוק הנהו שבוייתא דאתו מארמון לטבריא. הוה חדא דאעברא מגוי, ואתו לקמיה דרבי אמי, אמר להו: רבי יוחנן ורבי אלעזר ורבי חנינא דאמרי: גוי ועבד הבא על בת ישראל — הולד ממזר. אמר רב יוסף: רבותא למחשב גברי?! הא רב ושמואל בבבל, ורבי יהושע בן לוי ובר קפרא בארץ ישראל, ואמרי לה חלופי בר קפרא ועיילי זקני דרום, דאמרי: גוי ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר! אלא אמר רב יוסף: רבי היא. דכי אתא רב דימי אמר רבי יצחק בר אבודימי: משום רבינו אמרו: גוי ועבד הבא על בת ישראל — הולד ממזר. רבי יהושע בן לוי אומר: הולד מקולקל. למאן? אילימא לקהל — הא אמר רבי יהושע: הולד כשר! אלא לכהונה, דכולהו אמוראי דמכשרי — מודו שהולד פגום לכהונה. מקל וחומר מאלמנה: מה אלמנה לכהן גדול, שאין איסורה שוה בכל — בנה פגום, זו שאיסורה שוה בכל — אינו דין שבנה פגום. מה לאלמנה לכהן גדול שכן היא עצמה מתחללת! הכא נמי, כיון שנבעלה — פסלה. דאמר רבי יוחנן משום רבי שמעון: מנין לגוי ועבד הבא על הכהנת ועל הלויה ועל הישראלית שפסלוה — שנאמר: ״ובת כהן כי תהיה אלמנה וגרושה״, מי שיש לו אלמנות וגירושין בה, יצאו גוי ועבד שאין להם אלמנות וגירושין בה. אמר ליה אביי: מאי חזית דסמכת אדרב דימי — סמוך אדרבין! דכי אתא רבין, אמר: רבי נתן ורבי יהודה הנשיא מורו בה להיתירא. ומאן רבי יהודה הנשיא — רבי. ואף רב מורה בה [ל]היתירא. דההוא דאתא לקמיה דרב, אמר ליה: גוי ועבד הבא על בת ישראל, מהו? אמר ליה: הולד כשר. אמר ליה: הב לי ברתך. לא יהיבנא לך. אמר שימי בר חייא לרב, אמרי אינשי: גמלא במדי אקבא רקדא. הא קבא, והא גמלא, והא מדי — ולא רקדא! אמר ליה: אי ניהוי כיהושע בן נון — לא יהיבנא ליה ברתי. אמר ליה: אי הוה כיהושע בן נון, אי מר לא יהיב ליה — אחריני יהבי ליה, האי אי מר לא יהיב ליה — אחריני לא יהבי ליה. לא הוה קאזיל מקמיה. יהיב ביה עיניה ושכיב. ואף רב מתנה מורה בה להיתירא, ואף רב יהודה מורה בה להיתירא. דכי אתא לקמיה דרב יהודה, אמר ליה: זיל איטמר, או נסיב בת מינך. וכי אתא לקמיה דרבא, אמר ליה: או גלי, או נסיב בת מינך. שלחו ליה בני בי מיכסי לרבה: מי שחציו עבד וחציו בן חורין הבא על בת ישראל, מהו? אמר להו: השתא עבד כולו, אמרינן כשר — חציו מיבעיא? אמר רב יוסף: מרא דשמעתא
יבמות מה.