הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
יט:מסכת יבמות19b
רבי שמעון אומר ביאתה או חליצתה כו' - פי' בקונטרס דקסבר ר' שמעון מאמר ספק קונה ספק אינו קונה וכשייבם או חלץ לשניה נפטרת בעלת מאמר ממ"נ ונראה שפי' כן דאין ר"ל שיקנה לר"ש מדרבנן דא"כ לא היה יכול לייבם השניה דהויא לה צרת אשת אחיו שלא היה בעולמו במאמר אלא ודאי קסבר דקני לגמרי או לא קני כלל וא"ת אכתי צרתה היא בזיקה וי"ל דר"ש סבר אין זיקה ולר"י נראה דאפילו ס"ל דיש זיקה ומאמר קונה קצת מדרבנן ניחא דאין זיקה אוסרת ולא המאמר אלא היכא דאם היתה נשואה היתה אוסרת וכאן אם היתה נשואה היא עצמה היתה מותרת לר"ש דשרי ייבם ואח"כ נולד ומ"מ אמת הוא דלר"ש אי לא קני מאמר לא קני אפילו מדרבנן מדקאמר לעיל אם מאמרו של שני אינו מאמר אשת ראשון בועל משמע דלא קני כלל: חלץ לבעלת מאמר לא נפטרה צרתה - וא"ת ואמאי לא דייק מהכא תיובתא לר' אושעיא דלדידיה כיון דהוי זיקה ככנוסה אמאי לא נפטרה הצרה וי"ל מדרבנן כדאמר לעיל גזירה משום שתי יבמות הבאות משני בתים חדא מיחלצה וחדא מיפטרה בלא כלום: כנסה ומת ואח"כ נולד לו אח וכו'. הא מילתא דפשיטא היא ולא הוה צריך כלל למתנייה ואר"י דלא שנאה אלא לאשמועי' דהאי תנא עירובי מערב ותני מילי בהדי הדדי ולהכי דייק מינה דבנולד ולבסוף ייבם לא פליג ר"ש מדעריב ותני להו בהדי כנסה ומת ואח"כ נולד לו אח דמודה בה ר"ש דאי בנולד ולבסוף ייבם פליג נמי ר"ש א"כ בהדי סיפא הוה ליה למיערבה ולא בהדי רישא והשתא א"ש דלא מותיב לר' אושעיא ממתני' דלא עריב ותני להו דאברייתא שייך למידק כדפרישית: לערבינהו ולתנינהו - לא כמו שפירש בקונטרס דאכולהו קאי דאכנסה ומת ואח"כ נולד ודאי ל"פ ר"ש אלא אתרי בתראי קאי: גמרינן מביאה דיבמה - דאע"ג דמאמר אינו אלא מדרבנן מ"מ מר מסתבר ליה דעשאוהו חכמים כביאה ולמר מסתבר דעשאוהו כקדושין וכה"ג איכא בפ"ק דב"מ (ד' יא. ושם) דקאמר מר יליף מציאה מגט אע"ג דלקטן לית ליה זכיה אלא מדרבנן כדאמרי' בסוף הניזקין (גיטין סא. ושם):
ר"ש אומר ביאתה כו' - מפרש לקמיה דאעשה בה מאמר ואח"כ נולד לו אח קאי ומשום דקסבר מאמר ספק קונה ספק אינו קונה כדאמר לעיל ומפרש ר"ש ואזיל: חלץ לבעלת מאמר לא נפטרה צרה - כלומר הא דקאמינא ביאתה או חליצתה של אחת מהן פוטרת צרתה כגון שיהא חולץ או מייבם לשניה והראשונה פטורה ממ"נ אי מאמר קני הוי ליה ייבם ולבסוף נולד ואפי' ראשונה מותרת לר' שמעון ובחליצה דאידך מיפטרה דהא מאמר ככנוסה והוו להו מבית אחד ואי מאמר לא קני הרי שפיר ייבם לשניה דאשת אחיו שהיה בעולמו היא ואינ' צרת ערוה וראשונה תצא משום אשת אחיו שלא הי' בעולמו אבל חלץ לבעלת מאמר שהיא ראשונה לא נפטרה צרה דדלמא מאמר לא קני וממילא פטורה משום אשת אחיו שלא היה בעולם וחליצתה אינה חליצה והכי מפרש לקמן: או שנולד לו אח - דה"ל נולד ולבסוף ייבם: שתיהן פטורות - בהא לא פליג ר"ש וכרב פפא: הך בבא דסיפא - ייבם ולבסוף נולד: למאן קתני לה - כלומר להודיע כחו של מי קתני לה בפני עצמה ולא עירבה עם נולד ולבסוף ייבם: אילימא לר"מ - לאשמועינן דבהא נמי אסר ולאו למימר דר"ש אהך לחודה הוא דפליג: לערבינהו - לבבי וליתני ברישא הכי כנסה ומת ואח"כ נולד לו אח או שנולד לו אח ואח"כ כנסה ומת או שכנסה ונולד לו אח ואח"כ מת שתיהן פטורות אלא מדפלגינהו ש"מ משום דאיירי בה ר"ש היא דאשמועינן דבהא לחודה פליג משום דבא ומצאה בהיתר אבל ברישא מודה: אלא בעל כרחה - וקמ"ל דמאמר בע"כ ואפילו למקצת לא קני ושניה יבומי נמי מייבמה: ביאה דיבמה - אמרי' בפ"ק (דף ח:) ויבמה בעל כרחה דאם בא עליה אפי' באונס קנאה: קדושין דעלמא - והלכה והיתה לאיש אחר (דברים כ״ד:ב׳) מדעתה משמע: אי נימא אנולד לו אח - קודם מאמר בהא לימא ר"ש ביאת השניה כשרה והא דייקת מסיפא דבנולד ולבסוף ייבם לא פליג והוה ליה אשת אחיו שלא היה בעולמו ודלמא מאמר קני וה"ל שניה צרת ערוה ועוד מאי פוטרת צרתה איכא הא מיפטרה וקיימא דאשת אחיו שלא היה בעולמו היא: אלא אעשה בה מאמר ואח"כ נולד אח - ואשמועינן ברישא דמאמר ספק קונה לגמרי ספק לא קונה אפי' מקצת לא מהני הלכך מייבם או חולץ לשניה ממ"נ אי מאמר המת קנין גמור הוא הוה ליה ייבם ולבסוף נולד ואפילו קמייתא חזיא לייבומי ואי לאו קנין גמור הוא בתרייתא שריא דלאו צרת ערוה היא דקנין מקצת במאמר לית ליה לר"ש ובסיפא אשמועינן דייבם ולבסוף נולד הוא דשריא אבל נולד ולבסוף ייבם אסורה דלא תימא ביאתה או חליצתה דקאמר ר"ש ברישא אנולד ואח"כ עשה בה מאמר נמי קאי: הויא צרה ודאי - זקוקה לייבם דאי מאמר קני תרווייהו חזו דהוי ליה ייבם ולבסוף נולד ואי מאמר לא קני שניה חזיא דלאו צרת ערוה היא ובעלת מאמר ספק זקוקה ספק אין זקוקה דדלמא לא קני והוי אשת אחיו שלא היה בעולמו וחליצתה לאו חליצה לפטור את הודאית: מ"ט דרבנן - דאסרי בייבם ולבסוף נולד הרי לא עמדה על זה בזיקת אחיו שלא היה בעולמו מימיו: ולקחה לו לאשה ויבמה - אע"ג שכנסה עדיין קרויה יבמה. אית דגרס אי הכי תיבעי חליצה אלמה תנן כנסה הרי היא כאשתו כו' כלומר אי הכי דאשה שנתייבמה עדיין זיקה ראשונה עליה תיבעי חליצה כל אשה שנתייבמה ובא שני זה לגרשה לא תסגי לה בגט:
שמעון אומר: ביאתה או חליצתה של אחת מהם פוטרת צרתה, חלץ לבעלת מאמר — לא נפטרה צרה. כנסה ומת, ואחר כך נולד לו אח, או שנולד לו אח ואחר כך כנסה, ומת — שתיהן פטורות מן החליצה ומן הייבום. כנסה ונולד לו אח, ואחר כך מת — שתיהן פטורות מן החליצה ומן הייבום, דברי רבי מאיר. ורבי שמעון אומר: הואיל ובא ומצאה בהיתר, ולא עמדה עליו שעה אחת באיסור — מייבם לאיזו מהן שירצה, או חולץ לאיזו מהן שירצה. הא בבא דסיפא למאן קתני לה? אילימא לרבי מאיר קתני לה — מכדי לא שני ליה לרבי מאיר בין ייבם ואחר כך נולד בין נולד ואחר כך ייבם?! לערבינהו ולתנינהו! אלא לאו רבי שמעון. ובייבם ואחר כך נולד — פליג, בנולד ואחר כך ייבם — לא פליג. שמע מינה. אמר מר: עמד השני לעשות מאמר ביבמתו, ולא הספיק לעשות מאמר ביבמתו עד שנולד לו אח, ומת — ראשונה יוצאה משום אשת אחיו שלא היה בעולמו, ושניה — או חולצת או מתייבמת. מאי ״עמד״, ומאי ״לא הספיק״? אי עבד — עבד, ואי לא עבד — לא עבד! אלא: ״עמד״ — מדעתה, ו״לא הספיק״ — מדעתה, אלא בעל כרחה, ודלא כרבי. דתניא: העושה מאמר ביבמתו שלא מדעתה, רבי אומר: קנה, וחכמים אומרים: לא קנה. מאי טעמא דרבי — גמר מביאה דיבמה: מה ביאה דיבמה — בעל כרחה, אף קדושין דיבמה — בעל כרחה. ורבנן גמרי מקדושין דעלמא: מה קדושין דעלמא — מדעתה, אף קדושין דיבמה — מדעתה. במאי קמיפלגי? מר סבר מילי דיבמה ממילי דיבמה הוה ליה למילף, ומר סבר: מילי דקדושין ממילי דקדושין הוה ליה למילף. עשה בה מאמר ואחר כך נולד לו אח, או שנולד לו אח ואחר כך עשה בה מאמר, ומת — ראשונה יוצאה משום אשת אחיו שלא היה בעולמו, ושניה — חולצת ולא מתייבמת. רבי שמעון אומר: ביאתה או חליצתה של אחת מהן פוטרת צרתה. רבי שמעון אהייא קאי? אילימא אנולד לו אח ואחר כך עשה בה מאמר — הא אמרת בנולד ולבסוף ייבם לא פליג רבי שמעון. אלא אעשה בה מאמר ואחר כך נולד לו אח. חלץ לבעלת מאמר לא נפטרה צרה. מאי טעמא — משום דהואי צרה ודאי, ובעלת מאמר ספק, ואין ספק מוציא מידי ודאי. יתיב רב מנשה בר זביד קמיה דרב הונא ויתיב וקאמר: מאי טעמא דרבי שמעון? מאי טעמא דרבי שמעון?! כדאמר טעמא: הואיל ובא ומצאה בהיתר, ולא עמדה עליו שעה אחת באיסור! אלא: מאי טעמא דרבנן? אמר קרא: ״ולקחה לו לאשה ויבמה״, עדיין יבומים הראשונים עליה. אלא הא דתנן: כנסה — הרי היא כאשתו לכל דבר. ואמר רבי יוסי בר חנינא: מלמד
יבמות יט: