הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
טז.מסכת חגיגה16a
מאי דרש - מהיכן הבין מקום השכינה שנזהר שלא הציץ שם א"נ שלא טעה כמו שטעה אחר: דוגמא - דבר היכר העומד לדוגמא להראותו לומר כזה עשה לי ואין זה אלא דבר הניכר אף כאן מקומו ניכר: ומה למטה - והרי אמר ומתחת זרועות עולם (דברים ל״ג:כ״ז) ואם שאל מי סבלן לא חס על כבוד קונו לייטי עלה במערבא לא גרסינן לה: כאלו דוחק רגלי השכינה - אומר בלבו אין השכינה כאן וכתיב והארץ הדום רגלי: למקום שאין מכירין אותו - אין דעתו גסה עליו ושמא יקל כח יצרו וגם אם יחטא. אין אדם נותן לב לפי שאינו חשוב בעיניהם וכן בלבוש שחורים: דמצי כייף ליה ליצריה - ובוטח על שהוא נחבא בסתר כאילו דוחק הרגלים: היכא דלא מצי כייף ליה ליצריה - טוב לו בצינעא מפרהסיא: ומברכין את העם בשם המפורש - שהשכינה שורה על קשרי אצבעותיהם: אל תאמינו ברע - האומר לך חטא: ואל תבטחו באלוף - לומר שימחול: וכפיס - חתיכת עץ כמו כפיסין בבבא בתרא (דף ב.): אתם עדי - הוא מעיד בעצמו בכל עונות שאוכיח בפניו: מתני' יוסי בן יועזר אומר שלא לסמוך - בי"ט וזו היא מחלוקת ראשונה שהיתה בחכמי ישראל: יהושע בן פרחיה - כולן דור אחר דור: יצא מנחם - בגמרא מפרש להיכן יצא: נכנס שמאי - להיות אב ב"ד תחתיו:
כבני אדם. הוה מצי למיחשב ישנים ומוציאין ריעי כבני אדם כדלקמן גבי דדמי לבהמה ואיכא למימר דהוי בכלל הני ואף לקמן לא הוה חשיב ליה אלא משום דבעי אשכחי' שלשה דומין לבהמה. הר"ר אלחנן: ויעשה מה שלבו חפץ. לגמרי משמע דמוטב לו לאדם שיעשה חפצו בסתר ולא בפרהסיא ולא כפר"ח דשילהי פ"ק דקדושין (דף מ. ושם) דפירש דח"ו שהיה מתיר לעשות עבירה אלא קאמר ילבש שחורים וילך למקום אחר דלבישת שחורים ואכסנאות משברין לבו ולא יבא לידי עבירה ויוכל לעשות מעכשיו מה שלבו חפץ דודאי אין יצרו מתגבר עליו וסוגיא דשמעתא אינו משמע כדבריו הכא ובריש פרק בתרא דמועד קטן (דף יז. ושם): בכהנים בזמן שבית המקדש קיים. מכאן קשה על פרש"י דפ"ג דמגילה (דף כד:) על ההיא דתנן ידיו בוהקניות לא ישא כפיו ופי' משום שהעם מסתכלין בו ואמרינן בחגיגה המסתכל בכהנים בשעה שנושאין כפיהן עיניו כהות והא ליתא דמסקינן דוקא בזמן שבית המקדש קיים ואילו התם בגבולים מדמקשי מיניה בגמרא מההיא דהוה בשיבבותיה דרב הונא והוה פריס ידיה ומשני דלמא דש בעירו הוה ונראה לפרש דאף בגבולין מיתסר משום היסח הדעת והכי איתא בירושלמי דהתם א"ר יוסי הדא אמרה שאסור להסתכל בכהנים בשעה שהם מברכין את העם א"ר חגי כלום אמר אלא משום היסח אנא מסתכל ולא מסחנא דעתאי: יוסי בן יועזר כו'. בירושלמי אמר בראשונה לא היה מחלוקת אלא על הסמיכה בלבד ועמדו שמאי והלל ועשו ד' משרבו תלמידי שמאי והלל שלא שמשו כל צורכן רבו מחלוקות בישראל ונחלקו לב' כיתות ויש לתמוה הרי נחלקו כבר בימי שאול על מלוה ופרוטה (סנהדרין יט.) ושמא כיון דשאול ובית דינו הוו סברי דעתו אמלוה ולא היה אדם חולק עליו רק לפי סברת דוד לא מתקרי מחלוקת ומה שאמר בירושלמי ועמדו שמאי והלל ועשו ד' לא מצינו בפ"ק דשבת (דף יד:) רק שלשה דברים שנחלקו בהן: שנים מזוגות האחרונים שאמרו לסמוך נשיאים הוו. ואל תתמה על הא דחשיב שמאי מקמי הלל והלל נשיא לכ"ע איכא למימר בהיות כי ג' מזוגות הראשונים אשר אמרו שלא לסמוך היו נשיאים ושמאי סבר כוותייהו נקט ליה בראשונה ואגב דנקט ליה הכא בראשונה חשיב ליה בכל מקום שמאי מקמי הלל והכא ליכא למיטעי לפי שנכנס במקום מנחם דחשיב אחר הלל וא"כ אב ב"ד היה וכן שמאי נמי הכי:
דרש? אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: ״ואתא מרבבות קדש״ — אות הוא ברבבה שלו. ורבי אבהו אמר: ״דגול מרבבה״ — דוגמא הוא ברבבה שלו. וריש לקיש אמר: ״ה׳ צבאות שמו״ — אדון הוא בצבא שלו. ורבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: ״לא ברוח ה׳ ואחר הרוח רעש לא ברעש ה׳. ואחר הרעש אש לא באש ה׳ ואחר האש קול דממה דקה״, ״והנה ה׳ עובר״. תנו רבנן, ששה דברים נאמרו בשדים: שלשה כמלאכי השרת, ושלשה כבני אדם. שלשה כמלאכי השרת — יש להם כנפים כמלאכי השרת, וטסין מסוף העולם ועד סופו כמלאכי השרת, ויודעין מה שעתיד להיות כמלאכי השרת. יודעין סלקא דעתך?! אלא, שומעין מאחורי הפרגוד, כמלאכי השרת. ושלשה כבני אדם — אוכלין ושותין כבני אדם, פרין ורבין כבני אדם, ומתים כבני אדם. ששה דברים נאמרו בבני אדם: שלשה כמלאכי השרת, שלשה כבהמה. שלשה כמלאכי השרת — יש להם דעת כמלאכי השרת, ומהלכין בקומה זקופה כמלאכי השרת, ומספרים בלשון הקדש כמלאכי השרת. שלשה כבהמה — אוכלין ושותין כבהמה, ופרין ורבין כבהמה, ומוציאין רעי כבהמה. כל המסתכל בארבעה דברים רתוי לו שלא בא לעולם כו׳. בשלמא מה למעלה מה למטה מה לאחור — לחיי. אלא לפנים — מה דהוה הוה? רבי יוחנן ורבי אלעזר דאמרי תרוייהו: משל למלך בשר ודם שאמר לעבדיו: בנו לי פלטירין גדולין על האשפה. הלכו ובנו לו, אין רצונו של מלך להזכיר שם אשפה. כל שלא חס על כבוד קונו, רתוי לו שלא בא לעולם. מאי היא? רבי אבא אמר: זה המסתכל בקשת. רב יוסף אמר: זה העובר עבירה בסתר. מסתכל בקשת, דכתיב: ״כמראה הקשת אשר יהיה בענן ביום הגשם כן מראה הנגה סביב הוא מראה דמות כבוד ה׳״. רב יוסף אמר: זה העובר עבירה בסתר, כדרבי יצחק. דאמר רבי יצחק: כל העובר עבירה בסתר, כאילו דוחק רגלי שכינה, שנאמר: ״כה אמר ה׳ השמים כסאי והארץ הדום רגלי״. איני?! והאמר רבי אלעא הזקן: אם רואה אדם שיצרו מתגבר עליו — ילך למקום שאין מכירין אותו, וילבש שחורין ויתעטף שחורין, ויעשה מה שלבו חפץ, ואל יחלל שם שמים בפרהסיא! לא קשיא: הא — דמצי כייף ליה ליצריה, הא — דלא מצי כייף ליצריה. דרש רבי יהודה ברבי נחמני מתורגמניה דריש לקיש: כל המסתכל בשלשה דברים עיניו כהות: בקשת, ובנשיא, ובכהנים. בקשת — דכתיב: ״כמראה הקשת אשר יהיה בענן ביום הגשם הוא מראה דמות כבוד ה׳״. בנשיא — דכתיב: ״ונתת מהודך עליו״. המסתכל בכהנים בזמן שבית המקדש קיים, שהיו עומדין על דוכנן ומברכין את ישראל בשם המפורש. דרש רבי יהודה ברבי נחמני מתורגמניה דריש לקיש, מאי דכתיב: ״אל תאמינו ברע אל תבטחו באלוף״ — אם יאמר לך יצר הרע, חטוא והקדוש ברוך הוא מוחל אל תאמן, שנאמר: ״אל תאמינו ברע״, ואין ״רע״ אלא יצר הרע שנאמר ״כי יצר לב האדם רע״, ואין ״אלוף״ אלא הקדוש ברוך הוא, שנאמר: ״אלוף נעורי אתה״. שמא תאמר מי מעיד בי? אבני ביתו וקורות ביתו של אדם הם מעידין בו, שנאמר: ״כי אבן מקיר תזעק וכפיס מעץ יעננה״, וחכמים אומרים: נשמתו של אדם מעידה בו שנאמר ״משכבת חיקך שמור פתחי פיך״, (אי זו היא דבר ששוכבת) [אי זה הוא דבר ששרוי] בחיקו של אדם — הוי אומר: זו נשמה. רבי זריקא אמר: שני מלאכי השרת המלוין אותו, הן מעידין בו, שנאמר: ״כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך״. וחכמים אומרים: אבריו של אדם מעידין בו, שנאמר: ״ואתם עדי נאם ה' ואני אל״. מתני׳ יוסי בן יועזר אומר שלא לסמוך, יוסף בן יוחנן אומר לסמוך. יהושע בן פרחיה אומר שלא לסמוך, ניתאי הארבלי אומר לסמוך. יהודה בן טבאי אומר שלא לסמוך, שמעון בן שטח אומר לסמוך. שמעיה אומר לסמוך, אבטליון אומר שלא לסמוך. הלל ומנחם לא נחלקו. יצא מנחם, נכנס שמאי. שמאי אומר שלא לסמוך, הלל אומר לסמוך.
חגיגה טז.