הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
יב:מסכת חגיגה12b
ואת הארץ להקדים שמים לארץ. דאי לאו ואת הייתי אומר ששניהם נבראו יחד והכתוב כתבם זה אחר זה שאי אפשר לכתוב שני שמות כאחד כדפירש רש"י והא דאמרי ב"ה לעיל ארץ נבראת תחלה דכתיב ביום עשות ה' וגו' ולא כתיב ואת התם דריש ליה מדשני קרא בסידריה להסמיך ארץ לעשיה ומיהו בנימוקי חומש פי' רש"י את השמים לרבות תולדותיהן ומדרש אחר הוא ופליג אהא דהכא: נכנס שחרית. פרש"י נכנס בתיקו וממילא האור יוצא ונראה ויוצא ערבית ומכסה האורה ומחשיך העולם והיה קשה למורי א"כ היאך נראים כוכבים בשמים מינה בלילה כיון שהם קבועים בשני כדמסיק ומיהו שמא נראים מתוכו כמו ע"י העננים אך רוב פעמים שהעננים מחשיכים אותו ומכסין אותו ונראה למורי לפרש איפכא נכנס שחרית בעולם וממנה אורה יוצא ויוצאת ערבית מן העולם [ומסתלק אורה] ולכך הכוכבים נראין: כל העוסק בתורה. אכתי לא סיים למילתיה דז' רקיעים שהתחיל לפרש: אוצרות שלג. יש ממנו שמוכן לפורענות ויש לטובה כדאמרינן בתענית (דף ג:) טבא תלגא לטורי כחמשה מטרי לארעא וכן כתיב כי כאשר ירד הגשם והשלג וכו' כי אם הרוה את הארץ וגו' (ישעיהו נ״ה:י׳): דוד ביקש והורידן לארץ. הקשה הרב ר' אלחנן הא כתיב (בישעיהו נ״ה:י׳) כי כאשר ירד הגשם והשלג מן השמים ותירץ דכיון שמן העננים יורד נראות כיורד מן השמים ועוד י"ל דלא הוריד רק המוכנים לפורענות אבל המרוים את הארץ נשארו למעלה: לא יגור במגורך רע. אין זה מקרא אלא לא יגורך והכי דריש ליה: (בגמ' שבת קמט: ובסנהדרין קג. איתא שפיר ע"ש)
להקדים שמים לארץ - דאי לא כתיב את הוה אמינא כאחת נבראו אלא שאי אפשר לקרות שני שמות כאחת להכי כתב את להקדים: למי שאין דרכו להשכים והשכים - הכא נמי דקרא לשמים תחלה ה"ל ארץ אין דרכו להשכים ועוד שכל מעשה ארץ מתונים ומעשה שמים במהירות וזו השכימה עמה שנבראו כאחת לכך התחיל לספר מעשיה תחלה: יוצר הרים ובורא רוח - מה ענין זה אצל זה אלא ללמדך שההרים עומדין על הרוח: רוח סערה עושה דברו - דבר הרוח סערה עשאתו: ומתחת - כל היצירה: זרועות עולם - הסובלות אותו: נכנס שחרית - לתוך תיקו והאור נראה: ויוצא ערבית - מתיקו ומתפשט למטה מן האור והרי העולם חשוך וזהו חידושו למעשה בראשית בכל יום: כדוק - יריעה טייל"א בלעז אלמא יש שמים שאין משמשין אלא תשמיש יריעה פרוסה: מעון - לשון מדור מקום שמלאכים דרין בו: וחשות - מפני כבודן של ישראל שמקלסין ביום: יומם יצוה ה' חסדו - יצוה למלאכים לשתוק כדי לעשות חסד לצריכים חסד והם התחתונים: ובלילה שירה עמי - ברקיע עם שיר שלי שקילסתי ביום: ומנלן - דמעון איקרי שמים: מכון - לשון אוצר של פורעניות כמה דאת אמר נכונו ללצים שפטים (משלי י״ט:כ״ט): שבו אוצרות שלג כו' - כל אלה לפורעניות: עליית אגלים - לשון (עוגל) של מים (חולין דף מא.) ולשון אגלי טל (איוב ל״ח:כ״ח) ולשון אגן הסהר (שיר השירים ז׳:ג׳) שמתחלפת ל' בנו"ן והם מים העומדים להלקות פירות: יפתח ה' לך את אוצרו הטוב - למדת שיש לו אוצר לפורענות: לא יגורך רע - לא יגור אצלך: ורוחות ונשמות - חדא היא ויש מפרשין רוח היא הנשמה העשויה בדמות הגוף נשמה נשימה אליינ"א בלע"ז: מכון כסאך - והכסא בערבות הוא כדמסיק לקמן: וילבש צדקה - למדת שעמו צדקה שרויה: ויקרא לו - קראה אצלו: רוח מלפני - אלמא לפניו הם: גשם נדבות תניף אלהים וגו' - והאי קרא במתן תורה כתיב שיצתה נשמתן שנאמר נפשי יצאה בדברו (שיר השירים ה׳:ו׳) והניף עליהן טל תחייתו שנאמר גשם נדבות תניף אלהים והאי קרא משתעי במתן תורה במזמור יקום אלהים יפוצו אויביו:
הארץ״ למה לי — להקדים שמים לארץ. ״והארץ היתה תהו ובהו״, מכדי בשמים אתחיל ברישא, מאי שנא דקא חשיב מעשה ארץ? תנא דבי ר׳ ישמעאל: משל למלך בשר ודם שאמר לעבדיו: השכימו לפתחי. השכים ומצא נשים ואנשים. למי משבח — למי שאין דרכו להשכים והשכים. תניא, רבי יוסי אומר: אוי להם לבריות, שרואות, ואינן יודעות מה רואות. עומדות, ואין יודעות על מה הן עומדות. הארץ על מה עומדת — על העמודים, שנאמר: ״המרגיז ארץ ממקומה ועמודיה יתפלצון״. עמודים, על המים — שנאמר: ״לרוקע הארץ על המים״. מים, על ההרים — שנאמר: ״על הרים יעמדו מים״. הרים, ברוח — שנאמר: ״כי הנה יוצר הרים ובורא רוח״. רוח, בסערה — שנאמר: ״רוח סערה עושה דברו״. סערה, תלויה בזרועו של הקדוש ברוך הוא — שנאמר: ״ומתחת זרועות עולם״. וחכמים אומרים: על שנים עשר עמודים עומדת, שנאמר: ״יצב גבולות עמים למספר בני ישראל״. ויש אומרים: שבעה עמודים, שנאמר: ״חצבה עמודיה שבעה״. רבי אלעזר בן שמוע אומר: על עמוד אחד, וצדיק שמו, שנאמר: ״וצדיק יסוד עולם״. אמר רב יהודה: שני רקיעים הן, שנאמר: ״הן לה׳ אלהיך השמים ושמי השמים״. ריש לקיש אמר: שבעה, ואלו הן: וילון, רקיע, שחקים, זבול, מעון, מכון, ערבות. וילון — אינו משמש כלום, אלא נכנס שחרית ויוצא ערבית, ומחדש בכל יום מעשה בראשית, שנאמר: ״הנוטה כדוק שמים וימתחם כאהל לשבת״. רקיע — שבו חמה ולבנה כוכבים ומזלות קבועין, שנאמר: ״ויתן אותם אלהים ברקיע השמים״. שחקים — שבו רחיים עומדות וטוחנות מן לצדיקים, שנאמר: ״ויצו שחקים ממעל ודלתי שמים פתח. וימטר עליהם מן לאכול וגו׳״. זבול — שבו ירושלים ובית המקדש, ומזבח בנוי, ומיכאל השר הגדול עומד ומקריב עליו קרבן, שנאמר: ״בנה בניתי בית זבול לך מכון לשבתך עולמים״. ומנלן דאיקרי שמים, דכתיב: ״הבט משמים וראה מזבול קדשך ותפארתך״. מעון — שבו כיתות של מלאכי השרת, שאומרות שירה בלילה וחשות ביום, מפני כבודן של ישראל, שנאמר: ״יומם יצוה ה׳ חסדו ובלילה שירה עמי״. אמר ריש לקיש: כל העוסק בתורה בלילה — הקדוש ברוך הוא מושך עליו חוט של חסד ביום, שנאמר: ״יומם יצוה ה׳ חסדו״. ומה טעם ״יומם יצוה ה׳ חסדו״ — משום ״ובלילה שירה עמי״. ואיכא דאמרי, אמר ריש לקיש: כל העוסק בתורה בעולם הזה שהוא דומה ללילה, הקדוש ברוך הוא מושך עליו חוט של חסד לעולם הבא שהוא דומה ליום, שנאמר: ״יומם יצוה ה׳ חסדו ובלילה שירה עמי״. אמר רבי לוי כל הפוסק מדברי תורה ועוסק בדברי שיחה — מאכילין אותו גחלי רתמים, שנאמר: ״הקוטפים מלוח עלי שיח ושרש רתמים לחמם״. ומנלן דאיקרי שמים — שנאמר: ״השקיפה ממעון קדשך מן השמים״. מכון — שבו אוצרות שלג ואוצרות ברד, ועליית טללים רעים, ועליית אגלים, וחדרה של סופה [וסערה], ומערה של קיטור. ודלתותיהן אש — שנאמר: ״יפתח ה׳ לך את אוצרו הטוב״. הני ברקיעא איתנהו? הני בארעא איתנהו! דכתיב: ״הללו את ה׳ מן הארץ תנינים וכל תהומות אש וברד שלג וקיטור רוח סערה עושה דברו״! אמר רב יהודה אמר רב: דוד ביקש עליהם רחמים, והורידן לארץ. אמר לפניו: רבונו של עולם, ״לא אל חפץ רשע אתה לא יגורך (במגורך) רע״. צדיק אתה ה׳, לא יגור במגורך רע. ומנלן דאיקרי ״שמים״ — דכתיב: ״ואתה תשמע השמים מכון שבתך״. ערבות — שבו צדק משפט וצדקה, גנזי חיים וגנזי שלום וגנזי ברכה, ונשמתן של צדיקים, ורוחות ונשמות שעתיד[ות] להיבראות, וטל שעתיד הקדוש ברוך הוא להחיות בו מתים. צדק ומשפט — דכתיב: ״צדק ומשפט מכון כסאך״. צדקה — דכתיב: ״וילבש צדקה כשרין״. גנזי חיים — דכתיב: ״כי עמך מקור חיים״. וגנזי שלום — דכתיב: ״ויקרא לו ה׳ שלום״. וגנזי ברכה — דכתיב: ״ישא ברכה מאת ה׳״. נשמתן של צדיקים — דכתיב: ״והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים את ה׳ אלהיך״. רוחות ונשמות שעתיד[ות] להיבראות — דכתיב: ״כי רוח מלפני יעטוף ונשמות אני עשיתי״. וטל שעתיד הקדוש ברוך הוא להחיות בו מתים — דכתיב: ״גשם נדבות תניף אלהים נחלתך ונלאה אתה כוננתה״. שם אופנים ושרפים וחיות הקדש, ומלאכי השרת, וכסא הכבוד, מלך אל חי רם ונשא שוכן עליהם בערבות, שנאמר: ״סולו לרוכב בערבות ביה שמו״, ומנלן דאיקרי ״שמים״? אתיא ״רכיבה״ ״רכיבה״, כתיב הכא: ״סולו לרוכב בערבות״ וכתיב התם: ״רוכב שמים בעזרך״. וחשך וענן וערפל מקיפין אותו — שנאמר: ״ישת חשך סתרו סביבותיו סוכתו חשכת מים עבי שחקים״. ומי איכא חשוכא קמי שמיא? והכתיב: ״הוא גלא עמיקתא ומסתרתא ידע מה בחשוכא ונהורא עמה שרא״! לא קשיא: הא
חגיגה יב: