הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
טז:מסכת נדה16b
לא יבעול וישנה. פירוש אם לא יבדוק דשמא מחמת חימוד תשמיש ראשון ראתה ודוקא בעל נפש דר' זירא ידע נמי דלבעלה לא בעיא בדיקה ורבא אמר אפי' בעל נפש לא דלמא לבו נוקפו ופורש וא"ת ומאי מייתי תניא נמי הכי דלמא ברייתא לא מיירי בבעל נפש אלא בסתם בני אדם או בביאה ראשונה וי"ל דאבל לבעלה מותרת משמע היתר גמור לכל העולם ואפי' בביאה שניה: בדקה ואבד העד. לפירוש רשב"ם ה"פ בדקה לפני תשמיש ואבד העד לפני תשמיש אסורה לשמש עד שתבדוק פעם שניה אבל לאחר תשמיש אפילו לא אבד העד צריכה לעולם בדיקה לפני תשמיש ור"א פריך ממתני' שפיר אע"ג דמתני' לא איירי בעד שלפני תשמיש אלא בשל אחר תשמיש א"נ מיירי הכא בעד שאחר תשמיש אם אבד אסורה לשמש עד שתבדוק אפי' אם רוצה לשמש מיד אחר תשמיש ראשון אבל אם לא אבד מותרת כי למה תבדוק ב' פעמים מיד זה אחר זה: מלאך הממונה על ההריון. אבל על הלידה אין שום מלאך ממונה כדאמר בריש תענית (דף ב.) ג' מפתחות בידו של הקב"ה של חיה ושל גשמים ושל תחיית המתים והנהו שלש מפתחות נמי פעמים מוסרין לשליח לפי שעה שהרי אליהו היה בידו מפתח של גשמים והחייה המת וכן אלישע וכמה צדיקים ואף ברי (אותת) (איוב לז) שהוא שר מטר אין עושה אלא ברשות הקב"ה: הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים. ובאלו נערות (כתובות ל.) דאמר הכל בידי שמים חוץ מצינים ופחים הכא איירי בתולדות האדם ובמדותיו והתם מיירי במאורעות כגון חלאים ופורעניות דהכל נגזר עליו ואינו יכול ליזהר כדאמר בחולין (דף ז:) אין אדם נוקף אצבעו מלמטה אא"כ מכריזין עליו מלמעלה חוץ מצינים ופחים שיכול לשמור עצמו וא"ת והא חזקיה חזא דהוו ליה בני דלא מעלו (ברכות י.) אלמא דנגזר קודם לידה שלא יהיו יראי שמים וי"ל דהראהו מה שעתיד להיות ועוד דהרבה דברים תלוי במזל כדאמר בשילהי שבת (דף קנו.) מאן דאיתיליד בצדק יהא צדקן במצות דאיתיליד בשבת מתקרי קדישא וכן הא דאמרי כלדאי לאמיה דרב נחמן בר יצחק בריך גנבא ליהוי (שם:) ועוד דאין זה בידי שמים כי אין הקב"ה רוצה לשנות הילוך המזלות: שר הנרגל. פירש בערוך שמתרעמים עליו בבית המשתאות:
גמ' מגונה - טעמא מפרש לקמן: שמא תראה - בביאה ראשונה ויעמידוהו כותלי בית הרחם וכיון דלא מצריכיתו בדיקה בין תשמיש לתשמיש כי הדר משמש תחפנה שכבת זרע בביאה שניה וכי בדקה לאחר תשמיש אחרון לא מינכר למחר ונהי נמי דלדידן משמשא לאחר קינוח ואע"ג דלא ידעינן עד למחר מיהו בעינן מוכיחה קיים דאי לאו הכי מה הועילו חכמים בתקנתם: עד שהרוק בתוך הפה כו' - רוק דם. פה אותו מקום. כלומר אפילו כשהיתה בודקת לאחר תשמיש שמא ראתה טפה כחרדל וחפתה שכבת זרע באותה ביאה עצמה: הארכת - החמרת: בעל נפש - חסיד: לא יבעול וישנה - בלא בדיקה בינתים דאפילו ב"ה מצרכי בדיקה לסוף תשמיש אלמא חיישינן לשמא ראתה דם מחמת תשמיש אלמא מי שהוא ירא ופורש מספק איסור לא יבעול וישנה: בד"א - דבעיא בדיקה: בדקה בעד - בלילה לפני תשמיש: ואע"ג דלא ידעה - דהא לב"ה עד למחר לא בדקה ואפי' לב"ש נמי אם יש לה ב' עדים לכל תשמיש משמשת בלא נר אף ע"ג דלא ידעה אי איכא דם בעדים של תשמיש ראשון: זו מוכיחה קיים - הרי העד לפנינו ולמחר תראה בו ומהני לה לטהרות דכי אצרכוה רבנן לשמש בעדים משום טהרות הוא וגם אם ימצא דם באותו שלפני תשמיש תביא חטאת כפרתה: וזו - שאבד עדה אין מוכיחה קיים ואי אמרת תשמש מה תקנת חכמים יש כאן דהרי היא כמו שלא בדקה: בוזה דרכיו - תשמיש כמו (משלי ל,יט) דרך גבר בעלמה. והמשמש ביום בא לידי בזיון שמא יראה בה דבר מגונה ותתגנה עליו: הכל בידי שמים - כל מדותיו וקורותיו של אדם באין לו בגזרת מלך חוץ מזו: כי אם ליראה - דבר זה לבדו הוא שואל ממך לפי שהכל בידו וזה בידך: מאי הורה גבר - מדסמך הריון ללילה ש"מ למדרש הכי לילה ניתן להריון ולא יום מדאסמכיה קרא שמעינן לדר' יוחנן ומגופה דקרא שמעינן להא דר' חנינא בר פפא: מיבעי ליה כו' - והיינו בוזה דרכיו שמגנה עצמו שמלעיזין עליו בני המדינה במנהגו: שר - תלמיד חכם: הנרגל - רגיל: נרגן - מרבה דברים: ואמרי לה נרגז - בזעם דנראה כנבל ומשתכר: והמושיב שבת - לתלמידים במרומי קרת אחת שנראה מגסי הרוח ועוד שמפסיקין אותן עוברי דרכים: ואפילו לביתו - דלמא עבדי מידי דצניעותא:
גמ'רבנן: אף על פי שאמרו המשמש מטתו לאור הנר הרי זה מגונה, בית שמאי אומרים: צריכה שני עדים על כל תשמיש, או תשמש לאור הנר. ובית הלל אומרים: דיה בשני עדים כל הלילה. תניא: אמרו להם בית שמאי לבית הלל: לדבריכם, ליחוש שמא תראה טיפת דם כחרדל בביאה ראשונה, ותחפנה שכבת זרע בביאה שניה. אמרו להם בית הלל: אף לדבריכם, ליחוש עד שהרוק בתוך הפה, שמא נימוק והולך לו. אמרו להם: לפי שאינו דומה נימוק פעם אחת, לנימוק שתי פעמים. תניא, אמר רבי יהושע: רואה אני את דברי בית שמאי. אמרו לו תלמידיו: רבי, כמה הארכת עלינו! אמר להם: מוטב שאאריך עליכם בעולם הזה, כדי שיאריכו ימיכם לעולם הבא. אמר רבי זירא: מדברי כולם נלמד, בעל נפש — לא יבעול וישנה. רבא אמר: בועל ושונה, כי תניא ההיא — לטהרות. תניא נמי הכי: במה דברים אמורים — לטהרות, אבל לבעלה — מותרת. ובמה דברים אמורים — שהניחה בחזקת טהרה, אבל הניחה בחזקת טמאה — לעולם היא בחזקתה, עד שתאמר לו ״טהורה אני״. אמר רבי אבא, אמר רבי חייא בר אשי, אמר רב: בדקה בעד ואבד — אסורה לשמש עד שתבדוק. מתקיף לה רבי אילא: אילו איתא — מי לא משמשה, ואף על גב דלא ידעה? השתא נמי תשמש! אמר ליה רבא: זו מוכיחה קיים, וזו אין מוכיחה קיים. אמר רבי יוחנן: אסור לאדם שישמש מטתו ביום. אמר רב המנונא: מאי קרא? שנאמר: ״יאבד יום אולד בו והלילה אמר הורה גבר״ — לילה ניתן להריון, ויום לא ניתן להריון. ריש לקיש אמר מהכא: ״בוזה דרכיו ימות״. וריש לקיש, האי קרא דרבי יוחנן מאי דריש ביה? מבעי ליה לכדדריש רבי חנינא בר פפא, דדריש רבי חנינא בר פפא: אותו מלאך הממונה על ההריון ״לילה״ שמו, ונוטל טפה ומעמידה לפני הקדוש ברוך הוא, ואומר לפניו: רבונו של עולם, טפה זו מה תהא עליה? גבור או חלש? חכם או טיפש? עשיר או עני? ואילו רשע או צדיק לא קאמר, כדרבי חנינא. דאמר רבי חנינא: הכל בידי שמים, חוץ מיראת שמים, שנאמר: ״ועתה ישראל מה ה׳ אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה וגו׳״. ורבי יוחנן, אם כן נכתוב קרא ״גבר הורה״, מאי ״הורה גבר״? לילה ניתן להריון, ויום לא ניתן להריון. ורבי יוחנן, האי קרא דריש לקיש מאי דריש ביה? מבעי ליה לכדכתיב בספר בן סירא: שלשה שנאתי וארבעה לא אהבתי — שר הנרגל בבית המשתאות, ואמרי לה: ״שר הנרגן״, ואמרי לה: ״שר הנרגז״. והמושיב שבת במרומי קרת, והאוחז באמה ומשתין מים, והנכנס לבית חבירו פתאום. אמר רבי יוחנן: ואפילו לביתו. אמר רבי שמעון בן יוחאי: ארבעה דברים הקדוש ברוך הוא שונאן, ואני איני אוהבן — הנכנס לביתו פתאום, ואין צריך לומר לבית חבירו, והאוחז באמה ומשתין מים,
נדה טז: