הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
ח.מסכת הוריות8a
ושוין שאין - משיח מביא אשם תלוי דכתיב באשם תלוי וכפר הכהן על שגגתו אשר שגג והוא לא ידע מי שחטאו בשגגה יצא משיח ולרבי היכי מצי אמר יצא משיח והא לרבי חטאו בעבודת כוכבים בשגגה הוא דהא תניא לעיל משיח בעבודת כוכבים רבי אומר בשגגת מעשה אלא רבי סבר דהכי מתרץ קרא לטעמיה מי שכל חטאו בשגגה יצא משיח שאין כל חטאו בשגגה דבעבודת כוכבים בלבד הוא דחטאו בשגגה אבל בשאר מצות אין חטאו בשגגה בלבד אלא בהעלם דבר עם שגגת מעשה: ורבנן - סברי יצא משיח שאין חטאו בשגגה לא בעבודת כוכבים ולא בשאר מצות אלא העלם דבר עם שגגת מעשה ולדברי הכל משיח אין מביא אשם תלוי וכ"ש צבור דאין חייבין אשם תלוי דהעלם דבר כתיב בהו בהדיא: מתני' אין ב"ד חייבין - קרבן אלא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת ואם הורו בדבר שחייבין אשם ודאי פטורין דכתיב באשם ודאי ואם נפש אחת וב"ד אין הם בכלל נפש אחת ועוד דבאשמות אין בהן דין העלם דבר דחייבין אשם ודאי על המזיד כשוגג: וכן המשיח - אין מביא פר אלא על העלם דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת אבל במקום אשם ודאי חייב להביא אשם ודאי לפי שהוא בכלל נפש אחת ולהכי השוה לצבור דאין מביא פר במקום אשם אבל אשם יביא כדתנן לקמן (הוריות ד' ט.) אשם ודאי הנשיא המשיח והיחיד חייבין וב"ד פטורין: גמ' נאמר כאן עליה - ונודעה החטאת אשר חטאו עליה (ויקרא ד׳:י״ד): ונאמר להלן - לגלות ערותה עליה (שם יח): נשיא - נמי לא יביא שעיר אלא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת כדתנן (שם) כל מצות שבתורה שחייבין על זדונן כרת ועל שגגתן חטאת יחיד מביא כשבה או שעירה ונשיא מביא שעיר דיליף מצות מצות: יחיד - נמי אינו מביא חטאת אלא על דבר שזדונו כרת דתנן כל מצות שבתורה וכו': אמר קרא - בפרשת ויקרא אם נפש: וילמוד תחתון מעליון - יחיד מנשיא: לפי שיצאה עבודת כוכבים - דהכא כתיב וכי תשגו ולא תעשו ולא כתיב הכא כרת: יכול יהו חייבין על דבר שאין זדונו כרת - כגון מגפף ומנשק ומרבץ כדאמרינן במסכת סנהדרין בפרק ד' מיתות (סנהדרין דף ס:) בלא תעשה ואינו בכרת: וילמוד תחתון מעליון - יחיד נשיא ומשיח מצבור: אלא לרבנן - דמפקי להאי עליה לדרשא אחרינא כדאמרינן בפ"ק דיבמות (דף ג:) ואשה אל אחותה וגו' עליה מה ת"ל לפי שנאמר יבמה יבא עליה וגו': תורה אחת יהיה לכם לעושה בשגגה והנפש אשר תעשה ביד רמה - בעבודת כוכבים משתעי קרא דתניא בסיפרי ר"ש אומר בעבודת כוכבים הכתוב מדבר שנא' כי דבר ה' בזה שבזה על דיבור ראשון שנאמר בו אנכי ה' אלהיך ולא יהיה לך אלהים אחרים על פני: מה עבודת כוכבים שחייבין על זדונו כרת - דהכא כתיב הכרת תכרת אף כו': אשכחן יחיד ונשיא ומשיח בין בעבודת כוכבים ובין בשאר מצות - דכתיב ואם נפש וכתיב תורה אחת יהיה לכם והנפש אשר תעשה ביד רמה דיחיד ונשיא ומשיח בכלל ואם נפש אחת: צבור מנלן ילמוד עליון מן התחתון - דכתיב בפרשה למעלה וכי תשגו דהיינו צבור וילמד מתחתון מואם נפש מה להלן דבר שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת בין בעבודת כוכבים בין בשאר מצות דגבי יחיד הוקשה כל התורה כולה לעבודת כוכבים אף צבור אין חייבין אלא בדבר שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת בין בעבודת כוכבים בין בשאר מצות: רבים בסייף - במזיד אנשי עיר הנדחת: יכול נחלוק בשוגג בקרבנותיהם - דכי היכי דחלוק צבור מיחידים דקרבן צבור בעבודת כוכבים לא דמי לשום קרבן יחיד ה"נ נחלוק בקרבנותיהם דלהוי חלוק דמרובין שעשו שוגגין דעיר הנדחת דלא להוי דמי לעולם לשום קרבן לא לצבור ולא ליחיד: ת"ל תורה אחת - דעיר הנדחת דשוגג כיחידים דמו ומייתי כל חד וחד שעירה כיחיד: מאי נייתי - אנשי עיר הנדחת רבים דבסייף: נייתי פר צבור בשאר מצות הוא דמייתי - ולא הוי חלוק וכ"ש דבעי' חלוק בין אנשי עיר הנדחת לצבור דהא אין צבור נעשין עיר הנדחת כלל: יחיד נמי היינו קרבנו - ולא הוי חלוק: איצטריך - תורה אחת דס"ד וכו': אי נמי צריך - לחלוק בקרבן: ואין לו תקנה - לעיר הנדחת בשוגג דאי אפשר לחלוק: קמ"ל - תורה אחת דמייתי כל חד שעירה כיחיד: ולא תעשו את כל המצות איזו היא מצוה ששקולה כנגד כל המצות הוי אומר זו עבודת כוכבים - שכל המודה בה ככופר בכל התורה כולה: כתיב כל אשר צוה ה' אליכם ביד משה - דמשמע שצוה ע"י משה וכתיב אשר דבר ה' דמשמע שהיא בדיבורו של הקב"ה כלומר ששמעו ישראל מפיו כשדבר עם משה: איזו היא מצוה שהיא בדבורו של הקב"ה וצוה ע"י משה הוי אומר זו עבודת כוכבים - דאנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמענום דהיינו ששמעו בדבורו של הקב"ה וצוה ע"י משה בכמה פרשיות שבתורה כגון לא תשתחוה לאל אחר דלא שמענו אלא מפי משה:
אין חייבין אלא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת. תימה אמאי קאמר על שגגתו חטאת הא היא גופה חטאת היא ומה שייך לומר אין חייבין חטאת אלא על דבר ששגגתו חטאת ושמא אגב דוכתא אחריתי דנקיט לה גבי מלקות נקיט נמי הכא עי"ל דה"פ דמה שאדם אחר היה מחויב חטאת על שגגתו הכא מביאין פר: ויחיד דאמר קרא ואם נפש. ה"נ ה"מ למילף גבי יחיד מצות מצות דה"נ כתיב ואם נפש אחת תחטא ועשתה אחת מכל מצות ה' אלא דהכי ניחא ליה למילף: ילמוד תחתון מעליון. וא"ת היכי יליף יחיד מנשיא והא נשיא גמיר מג"ש ואינו חוזר ומלמד בהיקש [כדאיתא בזבחים נ:] ויש לומר דגילוי מילתא בעלמא הוא ולא היקש דתרוייהו בכלל יחיד ובכלל נפש מיהו לעיל קשה דיליף עבודת כוכבים משאר מצות ושאר מצות מזקן ממרא והלא הלמד מגזירה שוה אין חוזר ומלמד בגזירה שוה [עי' זבחים ניפשט הש"ס דדבר הלמד בגזירה שוה חוזר ומלמד בגזירה שוה ואין חולק על זה וצריך עיון גדול] ויש לומר דבתר מלמד [אזלינן] והמלמד (תולין) [חולין]: שהיא שקולה כנגד כל המצות. דכיון דמודה בה מה צורך לו לקיים כל המצות ומסתמא יעבור על כולן ובספרי מפיק לה מאת בריתי היפר משמע שכל הברית מיפר:
שאין מביא אשם תלוי. מנלן? דכתיב: ״וכפר [עליו] הכהן על שגגתו אשר שגג״. רבי סבר: מי שכל חטאו בשגגה, יצא זה שאין [כל] חטאו בשגגה, אלא בהעלם דבר. מידי ״כל״ כתיב? אין דאם כן נכתוב ״על שגגתו״. למה לי ״אשר שגג״ הא קא משמע לן דעד דאיכא כל חטאו בשגגה. יצא משיח שאין כל חטאו בשגגה אלא בעבודה זרה, ולא בשאר מצות אלא בהעלם דבר עם שגגת מעשה. ורבנן: מי שחטאו בשגגה, יצא משיח, שאין חטאו בשגגה לא בעבודה זרה ולא בשאר מצות, אלא בהעלם דבר עם שגגת מעשה. מתני׳ אין בית דין חייבין עד שיורו בדבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת, וכן המשיח, ולא בעבודה זרה – עד שיורו על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת. גמ׳ מנלן? דתניא, רבי אומר: נאמר כאן ״עליה״ ונאמר להלן ״עליה״. מה להלן – דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת, אף כאן – דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת. אשכחן צבור, משיח מנלן? ״לאשמת העם״, הרי משיח כצבור. נשיא? יליף ״מצות״ ״מצות״, כתיב גבי נשיא: ״ועשה אחת מכל מצות ה׳״, וכתיב בצבור: ״ועשו אחת מכל מצות״ – מה צבור – דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת, אף נשיא – דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת. יחיד? אמר קרא: ״ואם נפש״, וילמד תחתון מעליון. ולא בעבודה זרה עד שיורו. בעבודה זרה מנלן? דתנו רבנן: לפי שיצאה עבודה זרה לדון בעצמה, יכול יהו חייבין אפילו על דבר שאין זדונו כרת ושגגתו חטאת? נאמר כאן ״מעיני״, ונאמר להלן ״מעיני״. מה להלן דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת, אף כאן דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת. אשכחן צבור. יחיד, נשיא, משיח מנלן? אמר קרא: ״ואם נפש אחת״, אחד יחיד ואחד נשיא ואחד משיח כולן בכלל ״נפש אחת״ הן, וילמד תחתון מן העליון. הניחא למאן דמפיק לה ל״עליה״ לגזרה שוה, כדאמרן. אלא לרבנן דמפקי לה ל״עליה״ לעריות וצרות, דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת – מנא להו? נפקא להו מדמתני ליה רבי יהושע בן לוי לבריה: ״תורה אחת יהיה לכם לעשה בשגגה והנפש אשר תעשה ביד רמה וגו׳״ – הוקשה כל התורה כולה לעבודה זרה. מה עבודה זרה שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת, אף כאן שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת. אשכחן יחיד, נשיא, ומשיח, בין בעבודה זרה בין בשאר מצות. צבור מנלן? יליף עליון מתחתון. ורבי, הא דרבי יהושע בן לוי מאי עביד ליה? מפיק ליה, לכדתניא: לפי שמצינו שחלק הכתוב בין רבים ליחידים – רבים בסייף וממונן אבד, יחידים בסקילה וממונן פלט, יכול נחלוק בקרבנותיהם? תלמוד לומר: ״תורה אחת יהיה וגו׳״. מתקיף לה רב חלקיה מהגרוניא: טעמא דלא חלק הכתוב. הא חלק, הוה אמינא נחלוק. מאי נייתי? נייתי פר, צבור בשאר מצות הוא דמייתו! נייתי פר לעולה ושעיר לחטאת, צבור בעבודה זרה הוא דמייתו! נייתי שעיר, נשיא בשאר מצות הוא דמייתי! נייתי שעירה, יחיד נמי היינו קרבנו! אלמה לא איצטריך? סלקא דעתך אמינא: צבור מייתי פר לעולה ושעיר לחטאת, הני נייתי איפכא – פר לחטאת ושעיר לעולה. אי נמי: צריך ואין לו תקנה, קא משמע לן. דכולי עלמא מיהת כי כתיבי הני קראי – בעבודה זרה הוא דכתיבי, מאי משמע? אמר רבא, ואי תימא רבי יהושע בן לוי, ואמרי לה כדי. אמר קרא: ״וכי תשגו ולא תעשו את כל המצות האלה״, איזו היא מצוה שהיא שקולה ככל המצות? הוי אומר: זו עבודה זרה. דבי רבי תנא, אמר קרא: ״אשר דבר ה׳ אל משה״, וכתיב: ״אשר צוה ה׳ אליכם ביד משה״, איזו היא מצוה שהיא בדיבורו של הקדוש ברוך הוא וצוה על ידי משה? הוי אומר: זו עבודה זרה. דתנא רבי ישמעאל: ״אנכי״ ו״לא יהיה לך״ מפי הגבורה שמענום. דבי רבי ישמעאל תנא:
הוריות ח.