הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
יב:מסכת הוריות12b
אימא סיפא אין בין כהן המשמש לכהן שעבר - דהיינו שני: אלא פר יום הכפורים ועשירית האיפה - דמשל ראשון הן באין הא לכל שאר דבריהם זה וזה שוין דשני נמי כל מצות כהונה גדולה עליו: אתאן לרבי מאיר דתניא וכו' - עבר דברייתא לא דמי לשעבר דמתניתין: רבי היא ונסיב לה אליבא דתנאי - בחדא סבר לה כרבי מאיר וסתמה כרבי מאיר וברישא סבר לה כרבנן וסתמה כרבנן: רבי שמעון סבר לה כרבי מאיר בחדא - דכהן שעבר דשני כל מצות כהונה עליו חוץ מפר יוה"כ ועשירית האיפה: ופליג עליה בחדא - דאילו רבי מאיר סבר מרובה בגדים מביא פר הבא על כל המצות דהיינו פר העלם דבר של צבור ואילו ר' שמעון סבר דאינו מביא פר הבא על כל המצות כדתנן אין בין משוח בשמן המשחה למרובה בגדים אלא פר הבא על כל המצות: ונוטל חלק בראש - אע"פ שאינו מקריב: ומשמש בח' כלים - וההדיוט בד': וכולם נוהגין במשיח שעבר - דהיינו שני: חוץ מפר יוה"כ ועשירית האיפה - דאין בין כהן המשמש לכהן שעבר אלא פר יוה"כ ועשירית האיפה: מאן שמעת ליה דאמר פטור על טומאת מקדש וקדשיו רבי שמעון: ת"ל כי נזר שמן משחת (קדש) אלהיו עליו ולא על משיח חבירו - למעוטי משוח מלחמה דאין מקריב אונן אבל כהן גדול מקריב אונן בין מרובה בגדים ובין ראשון שחוזר לעבודה ואפילו שני מפני שהן בכלל כהונה [גדולה] לאפוקי משוח מלחמה דלאו בכלל כהונה גדולה הוא: ואחר שחלקו הכתוב - למשוח מלחמה שאינו מקריב אונן ככהן גדול יכול לא יהא מצווה על הבתולה: אלא שעבר מחמת קריו - דהוי כהן גדול מעליא שהרי חוזר לעבודתו הוא: עבר מחמת מומו - דאינו חוזר לעבודתו מפני המום מנין שמצווה על הבתולה תלמוד לומר והוא: משיח שנצטרע - כלומר כהן גדול שנצטרע מהו באלמנה: מי אמרינן כהונה גדולה מדחא דחי להאי מאלמנה או דלמא כהונה גדולה מיפטר פטר ליה להאי מאלמנה וכי נצטרע דליכא כהונה גדולה לא פטר ומותר באלמנה: עבר מחמת מומו מנין תלמוד לומר והוא - דאפילו עבר ראשון מחמת מומו אסור באלמנה וכי נצטרע אין לך מום גדול מזה ושמעי' מינה דאפילו הכי אסור באלמנה: למטה למטה ממש - דהיינו בשפת חלוקו: למעלה למעלה ממש - בצואר בשפה במפתח חלוקו: למטה מקמי שפה - שקורעין למטה משפה לפיו שהוא למטה מבית הצואר: למעלה מקמי שפה - שקורעין בית הצואר ממש: כיון דבעלמא הוי קרע - דאם רצה אינו מבדיל אלא קורעין למטה משפה ויצא ידי קריעה אם כן כהן גדול היכי מצי קרע למטה מקמי שפה קרי כאן בגדיו לא יפרום: אינו אלא קרע של תפלות - דבעלמא לא יצא ידי קריעה הלכך מותר בכהן גדול: בראש ובגד של סוטה - דכתיב ופרע את ראש האשה (במדבר ה׳:י״ח) ותנן במס' סוטה (דף ז.) הכהן אוחז בבגדיה אם נקרעו נקרעו ואם נפרמו נפרמו: שמואל סבר לה בחדא כרבי יהודה - דכל שאינו מבדיל מקמי שפה הוי קרע של תפלות: ופליג עליה בחדא - דאילו רבי יהודה סבר דכהן גדול אינו בפריעה ופרימה כל עיקר ושמואל סבר דפורם מלמטה למטה מקמי שפה: למה לי למכתב אשר לעולת התמיד - אלא לכל דתדירא בכל מקום היא קדמה דזה בנה אב דבכל מקום תדיר קודם דמשמע אשר לעולת התמיד שהיתה כבר: לפתוח ראשון - לקרות בתורה: ולברך ראשון - בזמון:
סיפא: אין בין כהן משמש לכהן שעבר אלא פר יום הכפורים ועשירית האיפה. אתאן לרבי מאיר. דתניא: אירע בו פסול בכהן גדול ועבר ומינו כהן אחר תחתיו – הראשון חוזר לעבודתו, והשני כל מצות כהונה עליו, דברי רבי מאיר. [רבי יוסי אומר: ראשון חוזר לעבודתו, ושני אינו ראוי לא לכהן גדול ולא לכהן הדיוט]. אמר רבי יוסי: מעשה ביוסף בן אילים מצפורי שאירע בו פסול בכהן גדול, ועבר, ומינו אחר תחתיו, ולא הניחוהו אחיו הכהנים להיות לא כהן גדול ולא כהן הדיוט. כהן גדול משום איבה, כהן הדיוט משום מעלין בקדש ואין מורידין. רישא רבנן וסיפא רבי מאיר? אמר רב חסדא: אין, רישא רבנן וסיפא רבי מאיר. רב יוסף אמר: רבי היא, ונסיב לה אליבא דתנאי. רבא אמר: רבי שמעון היא וסבר לה כרבי מאיר בחדא, ופליג עליה בחדא. דתניא: דברים שבין כהן גדול לכהן הדיוט אלו הם: פר הבא על כל המצות, ופר יום הכפורים, ועשירית האיפה, ולא פורע ולא פורם. אבל הוא פורם מלמטה וההדיוט מלמעלה. ואין מטמא לקרובים, ומוזהר על הבתולה, ואסור באלמנה, ומחזיר את הרוצח, ומקריב אונן, ואינו אוכל [ואינו חולק]. מקריב חלק בראש, ונוטל חלק בראש, ומשמש בשמונה כלים. וכל עבודת יום הכפורים אינה כשרה אלא בו, ופטור על טומאת מקדש וקדשיו. וכולן נוהגין במרובה בגדים חוץ מפר המביא על כל המצות, וכולן נוהגין במשיח שעבר חוץ מפר יום הכיפורים ועשירית האיפה, וכולן אין נוהגין במשוח מלחמה חוץ מחמשה דברים האמורים בפרשה: לא פורע ולא פורם, ואין מטמא לקרובים, ומוזהר על הבתולה, ואסור באלמנה, ומחזיר את הרוצח, דברי רבי יהודה. וחכמים אומרים: אינו מחזיר. והאי ממאי דרבי שמעון היא? אמר רב פפא: מאן שמעת ליה דאמר פטור על טומאת מקדש וקדשיו? רבי שמעון. חוץ מחמשה דברים האמורים בפרשה. מנא הני מילי? דתנו רבנן: ״והכהן הגדול מאחיו״ – זה כהן גדול, ״אשר יוצק על ראשו שמן המשחה״ – זה משוח מלחמה, ״ומלא את ידו ללבש את הבגדים״ – זה מרובה בגדים. על כולן הוא אומר: ״ראשו לא יפרע ובגדיו לא יפרם ועל כל נפשת מת לא יבא״. יכול יהו כולן מקריבין אוננים? תלמוד לומר: ״כי נזר שמן משחת אלהיו עליו״ – ״עליו״ ולא על חבירו. ואחר שחלקו הכתוב, יכול לא יהא מצווה על הבתולה? תלמוד לומר: ״והוא״. כתנאי: ״והוא אשה בבתוליה יקח״, אחר שחלק הכתוב, ריבה. דברי רבי ישמעאל. רבי עקיבא אומר: אין לי אלא שעבר מחמת קריו, מחמת מומין מנין? תלמוד לומר: ״והוא״. בעא מיניה רבא מרב נחמן: משיח שנצטרע, מהו באלמנה? מידחא דחי, או מיפטר פטר? לא הוה בידיה. זימנין הוי יתיב רב פפא וקמבעיא ליה. אמר ליה הונא בריה דרב נחמן לרב פפא, תנינא: אין לי אלא שעבר מחמת קריו, עבר מחמת מומין מנין? תלמוד לומר: ״והוא״. קם נשקיה ברישיה ויהיב ליה ברתיה. מתני׳ כהן גדול פורם מלמטה, וההדיוט מלמעלה. כהן גדול מקריב אונן ולא אוכל, וההדיוט לא מקריב ולא אוכל. גמ׳ אמר [רב]: למטה – למטה ממש, למעלה – למעלה ממש. ושמואל אמר: למטה – למטה מקמי שפה, למעלה – למעלה מקמי שפה. וזה וזה בצואר. מיתיבי: על כל המתים כולן – רצה מבדיל קמי שפה שלו, רצה אינו מבדיל קמי שפה שלו. על אביו ועל אמו – מבדיל, כיון דבעלמא הוי קרע, קרי כאן ״בגדיו לא יפרם״! שמואל כרבי יהודה סבירא ליה, דאמר: כל קרע שאינו מבדיל שפה שלו, אינו אלא קרע של תפלות. ומי אית ליה לרבי יהודה קריעה בכהן גדול? והא תניא: אילו נאמר ״ראש לא יפרע ובגד לא יפרם״, הייתי אומר: בראש ובגד של סוטה הכתוב מדבר, תלמוד לומר: ״את ראשו לא יפרע ובגדיו לא יפרם״, שאינו בפריעה ופרימה כל עיקר, דברי רבי יהודה. רבי ישמעאל אומר: אינו פורם כדרך שבני אדם פורמין, אלא הוא מלמטה וההדיוט מלמעלה. שמואל סבר לה כרבי יהודה בחדא, ופליג עליה בחדא. מתני׳ כל התדיר מחבירו קודם את חבירו, וכל המקודש מחבירו קודם את חבירו. פר המשיח ופר העדה עומדים – פר המשיח קודם לפר העדה בכל מעשיו. גמ׳ מנא הני מילי? אמר אביי, דאמר קרא: ״מלבד עולת הבקר אשר לעולת התמיד״, (למה לי) מכדי כתיב ״עולת הבקר״ – ״עולת התמיד״ למה לי? הכי קאמר רחמנא: כל דתדירה קדמה. וכל המקודש מחבירו הוא קודם את חבירו. מנלן? דתנא דבי רבי ישמעאל: ״וקדשתו״ – לכל דבר שבקדושה: לפתוח ראשון, ולברך ראשון, וליטול מנה יפה ראשון.
הוריות יב: