הוריות דף יא.

הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות

יא.מסכת הוריות11a
בן עמי - בלשון נקיה הוא דלא רצתה להודיע דמאביה נתעברה: אמר אל תצורם ואל תתגר בם - ומדלא כתיבא בהו מלחמה ש"מ דאפילו צערא לא ליעבד להם ולא עוד אפילו בכירה דקריתיה אב הכתוב פירסמה דכתיב (בראשית י״ט:ל״ג) ותשכב את אביה ובצעירה כתיב ותשכב עמו: וקדמתה ארבע דורות - בישראל עובד ישי דוד שלמה ואילו צעירה לא הוה בישראל עד רחבעם בן שלמה דהוה ליה מנעמה העמונית: ת"ר ואם נפש אחת תחטא בשגגה מעם הארץ - ולא כל ע"ה פרט למשיח דמשמע דלא יביא כשבה או שעירה כיחיד: למה לי מעם הארץ - למעוטי הני והלא כבר יצא משיח מכלל יחיד לידון בפר ונשיא יצא מכלל יחיד לידון בשעיר: שיכול - כלומר אילו לא נאמר מעם הארץ הייתי אומר משיח על העלם דבר עם שגגת מעשה יביא פר ועל שגגת מעשה לחודיה יביא כשבה או שעירה כהדיוט: ת"ל מעם הארץ פרט למשיח - דאינו מביא בשגגת מעשה לחודה כלל והיינו דקאמרן בפרק דלעיל (הוריות דף ז:) יצא משיח שאין חטאו בשגגה דהיינו בשגגת מעשה: אלא נשיא הא בשגגת מעשה הוא מייתי - ומאי קא ממעט דקאמר מעם הארץ פרט לנשיא: ס"ד אמינא - הואיל וחטא כשהוא הדיוט נייתי כשבה או שעירה כהדיוט: קמ"ל - מעם הארץ פרט לנשיא דאינו מביא כשבה או שעירה: אלא לרבנן דאזלי בתר חטאה - ומייתי ודאי כשבה או שעירה כדתנן חטאו עד שלא נתמנו ואח"כ נתמנו הרי אלו כהדיוטות: מאי איכא למימר - דממאי קא ממעט לנשיא דקתני פרט לנשיא: ס"ד אמינא נצטרף - חצי זית בתרא לחצי זית קמא ולייתי כשבה או שעירה: קמ"ל - מעם הארץ פרט לנשיא דכהאי גוונא לא מייתי כשבה או שעירה וכהאי גוונא נמי לא מייתי שעיר דהא לא מצטרפי כלל והוא הדין דמצי למימר סלקא דעתך אמינא נצטרף ונייתי שעיר אלא משום דקרא קא מישתעי בכשבה או שעירה: כגון שאכל חצי זית חלב כשהוא הדיוט ונתמנה ועבר - מנשיאותו והשלימו: אכל ספק חלב כשהוא הדיוט - דקא סבור דשומן הוא: ונתמנה ונודע לו על ספקו - שנודע לו לאחר שנתמנה שספק חלב אכל: מהו - מי מייתי אשם תלוי או לא: מדאישתני לודאי - דקאמר ר' שמעון דקודם לכן היו שוגגים שלא ידעו אם אכלו כלל ובההיא ליכא אשם תלוי אם נודע להם משנתמנו פטורים לפי שנשתנה גופם דהשתא נתמנו ומדאישתנו לקרבן ודאי אישתנו נמי לקרבן ספק ופטור ואין מביאין אשם תלוי: או דלמא כי אישתני לודאי - היינו טעמא דר' שמעון דפטר משום דאישתני קרבן דידיה דכשהוא הדיוט מביא כשבה או שעירה והשתא כי נתמנה משיח מביא פר ונשיא מביא שעיר: אבל הכא - כי נודע לו על ספק דנודע לו משנתמנה דספק חלב אכל: דלא אישתני קרבן דידיה - דעל ספק חטאת קבוע בין כשהוא הדיוט ובין כשהוא נשיא מביא אשם תלוי מודה רבי שמעון דמייתי אשם תלוי תיקו: מעם הארץ - מביא קרבן ולא כל עם הארץ: פרט למומר - שאין מקבלין מידו: אלא הכא באוכל נבילה לתאבון - דכי אין לו בשר דהיתרא אוכל חלב ונבלה ונתחלף לו לזה חלב בשומן ואכלו דסבור דשומן הוא קא מיפלגי ולכשנודע לו דחלב הוא רוצה להקריב קרבן ת"ק סבר כיון דלתאבון אכיל במזיד מומר הוא ואין מקבלין מידו ור"ש בר יוסי סבר כיון דבמזיד אי משכח היתרא לא אכיל איסורא שב מידיעתו קרינא ביה ולא מומר הוא ומקבלין מידו: קתני אכל חלב שחוטה זה מומר והדר תני איזהו מומר מאי קאמר: להכעיס - דאית ליה היתרא ואכיל איסורא: הרי זה צדוקי - ושחיטתו לעבודת כוכבים: אוכל נבילה וטריפה שקצים ורמשים ושתה יין נסך - הואיל והני אוכלין הוו דברים שהנפש קצה בהם ודאי להכעיס הוא עושה וסתמו רע הוא: ר' יוסי בר רבי יהודה אומר אף הלובש כלאים - הרי זה מומר: מאי איכא - בין ת"ק לרבי יוסי בר רבי יהודה כיון דאמר ת"ק אכל חלב הרי זה מומר מה לי אוכל חלב מה לי לובש כלאים אידי ואידי דאורייתא ואסור: ת"ק סבר כלאים דאורייתא דומיא דחלב הוי מומר דהיינו ארוג ביה חוט של צמר וחוט של פשתים יחד על פני כולו: ור' יוסי סבר אף הלובש נמי כלאים דרבנן הוי מומר דהיינו או שוע או טווי או נוז דהכי מפרשי רבנן שעטנז שוע טווי ונוז כדאמרינן במסכת נדה (דף סא:) ורבנן גזור בחד מנייהו שוע שמנפץ כאחת ועשה מהם לבד טווי שנטוה כאחת ותכף בו שתי תכיפות נוז שארוג אפי' חוט אחד של צמר בבגד פשתן או חוט אחד של פשתן בבגד צמר דכולהו אסור מדרבנן: חד אמר - האוכל חלב ונבילה לתאבון הרי זה מומר: להכעיס - דאית ליה היתרא ואפי' הכי אכיל איסורא צדוקי הוא: אכל פרעוש או יתוש הרי זה מומר - דהכא ודאי להכעיס קא עביד דלאו מידי דבר מיכל הוא וקתני הרי זה מומר ואינו צדוקי וקשיא למאן דאמר להכעיס צדוקי הוא: לעולם אימא לך להכעיס צדוקי הוא והכא היינו טעמא דהוי מומר ולא הוי צדוקי משום דקאמר בעינא למיטעם טעמא דאיסורא שתאב לטעום דבר אסור ולא להכעיס קא עביד:
הואדלא, הא צעורי צערינהו. ואילו צעירה דקריתיה ״בן עמי״, אמר ליה: ״אל תצרם ואל תתגר בם״, כלל, אפילו צעורי לא. אמר רבי חייא בר אבין אמר רבי יהושע בן קרחה: לעולם יקדים אדם לדבר מצוה, שבשכר לילה אחת שקדמה בכירה לצעירה, זכתה וקדמתה ארבע דורות למלכות. תנו רבנן: ״מעם הארץ״ – פרט למשיח. ״מעם הארץ״ – פרט לנשיא, והלא כבר יצאו משיח לידון בפר, נשיא לידון בשעיר! שיכול: משיח על העלם דבר עם שגגת מעשה מביא פר, על שגגת מעשה לחודיה מביא כשבה ושעירה? תלמוד לומר: ״מעם הארץ״ – פרט למשיח. ״מעם הארץ״ – פרט לנשיא. תינח משיח, אלא נשיא בשגגת מעשה הוא דמייתי! אמר רב זביד משמיה דרבא: הכא במאי עסקינן? כגון שאכל כזית חלב כשהוא הדיוט, ונתמנה ואחר כך נודע לו. סלקא דעתך אמינא נייתי כשבה או שעירה, קמשמע לן. הניחא לרבי שמעון דאזל בתר ידיעה, אלא לרבנן (דאזלו) [דאזלי] בתר חטאה, מאי איכא למימר? אלא אמר רב זביד משמיה דרבא: הכא במאי עסקינן? כגון שאכל חצי כזית חלב כשהוא הדיוט, ונתמנה והשלימו, ואחר כך נודע לו. סלקא דעתך אמינא נצטרף ונייתי כשבה או שעירה, קא משמע לן. בעא מיניה רבא מרב נחמן: נשיאות מהו שתפסיק, היכי דמי? כגון שאכל חצי כזית חלב כשהוא הדיוט, ונתמנה ועבר, והשלימו – התם הוא דלא מצטרף, דאכליה פלגא כשהוא הדיוט ופלגא כשהוא נשיא, אבל הכא דאידי ואידי כשהוא הדיוט אכליה מצטרף, או דלמא לא שנא? מאי? תפשוט ליה מהא דאמר עולא אמר רבי יוחנן: אכל חלב והפריש קרבן ונשתמד וחזר בו, הואיל ונדחה – ידחה. הכי השתא? משומד לאו בר אתויי קרבן הוא, האי בר אתויי קרבן הוא. בעא מיניה רבי זירא מרב ששת: אכל ספק חלב כשהוא הדיוט, ונתמנה ונודע לו על ספקו, מהו? אליבא דרבנן דאזלי בתר חטאה לא תבעי לך, דמייתי אשם תלוי, אלא כי תבעי לך – אליבא דרבי שמעון. מדאשתני לודאי, אשתני לספק, או דלמא כי אשתני לודאי, דאשתני קרבן דידיה – אבל הכא דלא אשתני קרבן דידיה, אימא לייתי אשם תלוי? תיקו. תנו רבנן: ״מעם הארץ״ – פרט למשומד. רבי שמעון בר יוסי אומר משום רבי שמעון: ״אשר לא תעשינה בשגגה ואשם״, השב בידיעתו – מביא קרבן על שגגתו, לא שב בידיעתו – אינו מביא קרבן על שגגתו. מאי בינייהו? אמר רבי המנונא: משומד לאכול חלב ומביא קרבן על הדם – איכא בינייהו. מר סבר: כיון דמשומד לאכול חלב – לדם נמי משומד הוי, ומר סבר: לדם מיהא שב בידיעתו הוא. והא רבא אמר: דכולי עלמא משומד לאכול חלב לא הוי משומד לדם! אלא, הכא באוכל נבלה לתאבון ונתחלף לו בשומן ואכלו קמיפלגי, מר סבר: כיון דלתאבון אכיל במזיד – משומד הוא, ומר סבר: כיון דאילו אשכח דהיתרא לא אכל דאיסורא – לאו משומד הוא. תנו רבנן: אכל חלב – זהו משומד, ואיזהו משומד? אכל נבילות וטריפות, שקצים ורמשים, ושתה יין נסך. רבי יהודה אומר: אף הלובש כלאים. אמר מר: אכל חלב זהו משומד, ואיזהו משומד? אוכל נבילות כו׳. מאי קאמר? אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן, הכי קאמר: אכל חלב לתאבון – הרי זה משומד, להכעיס – הרי זה מין. ואיזהו משומד דבסתמו מין? הוי אומר: אוכל נבילה וטריפה, שקצים ורמשים, ושתה יין נסך. רבי יוסי ברבי יהודה אומר: אף הלובש כלאים. מאי בינייהו? איכא בינייהו כלאים דרבנן. מר סבר: מדאורייתא הוי משומד, דרבנן לא הוי משומד. ומר סבר: כלאים כיון דמפרסם אסוריה, אפילו בדרבנן הוי משומד. פליגי בה רב אחא ורבינא, חד אמר: לתאבון – משומד, להכעיס – מין. וחד אמר: להכעיס נמי משומד, אלא איזהו מין? כל העובד עבודה זרה. מיתיבי: אכל פרעוש אחד או יתוש אחד – הרי זה משומד. והא הכא דלהכעיס הוא, וקא קרי ליה משומד! התם דאמר: אטעום טעם דאיסורא. ואיזהו נשיא? זה מלך כו׳. תנו רבנן: ״נשיא״ – יכול נשיא שבט כנחשון בן עמינדב? תלמוד לומר: ״מכל מצות ה׳ אלהיו״, ולהלן: הוא אומר ״למען ילמד ליראה את ה׳ אלהיו״.
הוריות יא.