הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
ה:מסכת בכורות5b
תשעים חמורים לובים - ע"ש (נחום ג׳:ט׳) פוט ולובים היו בעזרתך ולובים וכושי' במצעדיו חמרא לובאה ר"פ במה בהמה (שבת דף נא:) פירש בערוך חמור מצרי ובירושלמי [גריס] גרים הבאים מפוט ולוב מהו להמתין ג' דורות: תלמוד לומר אך חלק - תימה תנא דידן דלית ליה הך דרשא מקצת סימן חייב מנא ליה ומתני' היא פ"ב (לקמן בכורות דף טז:) ולא מיסתבר דפליג אהא דפירקין ומיהו אי לא פליגי קשה דמייתי עלה דתנא כרב יהודה וכי קאמר מה"מ הוה ליה לאיתויי קרא דמתני': והא תנא פטר פטר נסיב לה לפרה - ואין לומר מ"מ איצטריך קרא דמתני' לפטור מקדושת פטר חמור וקרא דהכא לפטור מדין שור דפטור מן הבכורה דקתני במתני' משמע דלגמרי פטר לה לפרה מכלל דפטר פטר דילפי' מהדדי כדלקמן וא"ת נהי דשמעינן מפטר פטר פרה שילדה מין סוס דילמא ה"מ היכא דאשתני לדבר שאינו קדוש קדושת הגוף אבל כגון רחל שילדה מין עז דקדוש קדושת הגוף הוה אמינא דקדשא וי"ל דמסתבר לגמרי (משמע) דילפינן מהדדי קדושת דמים מקדושת הגוף כדאמר בסמוך וקשה דהא אמר אפילו קדושת הגוף מקדושת הגוף לא ילפי' דהא לשור וכשב ועז צריך קרא לכל חד וחד: ורבי יוסי הגלילי אם כן ליכתוב קרא אך בכור שור וכשב ועז - והא דדרשינן מינה עד שיהא שור ובכורו שור אע"ג דאיצטריך לכדר' יוסי בר חנינא משום דכעין בכור שני ושלישי יש לנו לדרוש מן הראשון:
והא מאתן וארבעים דינר נינהו - אלא כפול היה ובמנה דקודש הוו מאתן והנך ארבעים דטפו עלייהו זהו שהוסיפו בימי יחזקאל והוסיפו עליהן שתות דארבעין הוו שתותא מלבר דבמאתן איכא ה' פעמים מ' והביאו פעם מ' ששית מבחוץ והוסיפו עליהן ולא אמרי' שתות מלגיו שיחלקו לששה ויוסיפו על המשקל אחד מאותן חלקים: בבית מותבא רבא - בבית המדרש הגדול: לובים - מעולים: שריפו ידיהם כו' - לפיכך בא עליהם עמלק: לא הפנו אבות אל בנים (להציל) מרפיון ידים - מכאן שריפו ידיהם מן התורה: בדברי שטות - לזנות את בנות מואב: ערומות פגעו בהן - ותקראן משמע גופן היה פוגע בהן: שנעשו כולן בעלי קריין - ולשון מקרה הוא: מתני' פטר חמור פטר חמור שני פעמים - כתובים בתורה חד בקדש לי כל בכור (שמות י״ג:ב׳) וחד בראה אתה (שם לד): היולד - האם: והנולד חמור - שהוא דומה לאמו: ומה הן באכילה - אותן שאין דומין לאמן: גמ' מקצת סימנין - של אמו: אך בכור שור כו' - מדמצי למיכתב אך שור כשב ועז דהא עניינא בבכור קמישתעי דכתיב לעיל מיניה כל פטר רחם וגו' ונקט בכולהו בכור ש"מ עד שיהא הבכור כאמו ולא יהא דומה לאחר: אך חלק - דכל אכין ורקין שבתורה למעט: והא תנא - דמתניתין: פטר פטר קנסיב לה לפרה - דקא מפיק פרה שילדה מין חמור דפטורה מן הבכורה מן פטר פטר עד שיהא היולד חמור והולד חמור ופרה נמי גמרה מחמור ורב יהודה היכי שבק קרא דמתניתין וקנסיב למודא אחרינא: רב יהודה דאמר כרבי יוסי הגלילי: גלי רחמנא - בחמור דקדושת דמים הוא שאינו קדוש [אלא] (בלא) דמיו שיפדהו בשה גלי ביה רחמנא דנדמה פטור וה"ה לבכור בהמה טהורה דקדושת הגוף היא: למה נאמרו אימורי כו' - בהאי קרא אך בכור שור או בכור כשב או בכור עז לא תפדה קדש הם ואת דמם תזרוק ואת חלבם תקטיר דכולם אימוריהם קרבים: שור - נסכיו מרובים חצי ההין וכשב ועז רביעית ההין. כשב אלייתו קריבה עם אימורים כדמפרש בויקרא מה שאין כן בשור ועז: כשב ועז פסח בא מהן דכתיב מן הכבשים ומן העזים תקחו: שור ועז נתרבו אצל עבודת כוכבים בציבור - פר לעולה ושעיר לחטאת: שור וכשב יש בהן צד ריבוי אצל מזבח - דכשהן קרבים יש מהן לאשים יותר מעז שור בנסכים וכשב באליה: א"כ - דלא אתיא קרא אלא להכי: ועדיין אני אומר פטר חמור תפדה בשה - ולא בדבר אחר ושאר בכורי טמאה בכל דבר ולעולם קדושים בבכורה:
מאתן וארבעין הויין! אלא שמע מינה: מנה של קודש מנה כפול היה. ושמע מינה, מוסיפין על המדות, ואין מוסיפין יתר על שתות, ושמע מינה שתותא מלבר. אמר רבי חנינא: שאלתי את רבי אליעזר בבית מותבא רבא, מה נשתנו פטרי חמורים מפטרי סוסים וגמלים? אמר לי: גזירת הכתוב היא, ועוד שסייעו ישראל בשעת יציאתם ממצרים, שאין לך כל אחד ואחד מישראל שלא היו עמו תשעים חמורים לובים טעונים מכספה וזהבה של מצרים. ועוד שאלתיו: מאי לשון ״רפידים״? ואמר לי: רפידים שמה. כתנאי: רבי אליעזר אומר: רפידים שמה, רבי יהושע אומר: שריפו עצמן מדברי תורה, וכן הוא אומר: ״לא הפנו אבות אל בנים מרפיון ידים״. ועוד שאלתיו: מאי לשון ״שטים״? ואמר לי: שטים שמה. כתנאי: רבי אליעזר אומר: שטים שמה, רבי יהושע אומר: שנתעסקו בדברי שטות. ״ותקראן לעם לזבחי אלהיהן״ — רבי אליעזר אומר: ערומות פגעו בהן, רבי יהושע אומר: שנעשו כולן בעלי קריין. מתני׳ פרה שילדה מין חמור, וחמור שילדה כמין סוס — פטורה מן הבכורה, שנאמר: ״פטר חמור״ ״פטר חמור״ שני פעמים, עד שיהא היולד חמור והנולד חמור. ומה הם באכילה? בהמה טהורה שילדה כמין בהמה טמאה — מותר באכילה, וטמאה שילדה כמין בהמה טהורה — אסור באכילה, שהיוצא מן הטמא — טמא, והיוצא מן הטהור — טהור. גמ׳ תנן התם: רחל שילדה מין עז, ועז שילדה מין רחל — פטור מן הבכורה, ואם יש בו מקצת סימנין — חייב. מנא הני מילי? אמר רב יהודה, דאמר קרא: ״אך בכור שור״ — שיהא הוא שור ובכורו שור, ״בכור כשב״ — שיהא הוא כשב ובכורו כשב, ״בכור עז״ — שיהא הוא עז ובכורו עז. יכול אפילו יש בו מקצת סימנין? תלמוד לומר: ״אך״ — חלק. והא תנא ״פטר״ ״פטר״ קנסיב לה, לפרה! הוא דאמר כרבי יוסי הגלילי, דתניא: רבי יוסי הגלילי אומר: ״אך בכור שור״ — עד שיהא הוא שור ובכורו שור, ״בכור כשב״ — עד שיהא הוא כשב ובכורו כשב, ״או בכור עז״ — עד שיהא הוא עז ובכורו עז. יכול אפילו יש בו מקצת סימנין? תלמוד לומר: ״אך״ — חלק. במאי קמיפלגי? תנא דידן סבר: גלי רחמנא בקדושת דמים, והוא הדין בקדושת הגוף. ורבי יוסי סבר: גלי רחמנא בקדושת הגוף, והוא הדין בקדושת דמים, וגמר קדושת דמים מקדושת הגוף. ותנא דידן, האי ״בכור״ ״בכור״ מאי עביד ליה? מיבעי ליה לכדרבי יוסי ברבי חנינא. דאמר רבי יוסי ברבי חנינא: למה נאמרו אימורין בבכור שור, אימורין בבכור כשב, אימורין בבכור עז? צריכא, דאי כתב רחמנא בבכור שור — שכן נתרבה בנסכים. כשב — שכן נתרבה באליה. בעז — שכן נתרבה אצל עבודה זרה ביחיד. חדא מחדא לא אתיא, תיתי חדא מתרתי! בהי לא ליכתוב? לא ליכתוב רחמנא בשור, ותיתי מהנך — מה להנך, שכן נתרבו אצל פסחים! לא לכתוב בכשב, ותיתי מהנך — מה להנך שכן נתרבו אצל עבודה זרה בציבור! לא ניכתוב רחמנא בעז, ותיתי מהנך — מה להנך שכן יש בהן צד רבוי אצל מזבח! הילכך צריכי. ורבי יוסי הגלילי, אם כן ליכתוב קרא ״אך בכור שור כשב ועז״, ״בכור״ ״בכור״ למה לי? אלא לאו שמע מינה: עד שיהא הוא שור ובכורו שור. ורבי יוסי הגלילי, האי ״פטר חמור״ ״פטר חמור״ מאי עביד ליה? מיבעי ליה לכדתניא: רבי יוסי הגלילי אומר, מתוך שנאמר ״אך פדה תפדה את בכור האדם ואת בכור הבהמה הטמאה תפדה״, שומע אני אפילו פטרי סוסים וגמלים? תלמוד לומר ״פטר חמור״ — פטר חמור אמרתי לך, ולא פטרי סוסים וגמלים. ועדיין אני אומר: פטרי חמור בשה, פטרי סוסים וגמלים בכל דבר.
בכורות ה: