הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
נו.מסכת בכורות56a
בניך אינו בלקוח - דלא שייכא בהו לקיחה ומתנה אלא אצלו נולדו: ופריך והא בבכור כתיב - ואת ילפת מינה מעשר ועוד בכור קדוש בלקוח ומתנה שהרי משעה שנולד קדוש: אמר קרא תעשה - כן תעשה לשורך והא ודאי לא מצית מוקמת בבכור דהא מרחם קדוש ולא בעי עשייה שיקדישנה האיש: לחטאת ולאשם - דלא לייתינהו מלקוח ומתנה: דומיא דבניך - דמשתעי בבכור אדם מה בכור אינו בא על חטא כו': בכור אינו נדר ונדבה אלא חובה: ואימא לעולת ראייה - שהיא חובה ולא על חטא: בכור אין זמן קבוע לקדושתו אלא כשנולד קדוש: בשעת עשייה - בשעה שהן ראויין להתעשר מיעט הכתוב שלא יהו לוקחין ובמעי אמן לאו שעת עשייה היא: ר' יוחנן חזאי בחילמא כו' - הלילה נראה לי ר"י בחלום והואיל ונראה לי יודע אני בי שאומר היום דבר טעם: חל על מחוסר זמן - שאם לקחו קודם שבעת ימים ללידתו שוב אינו נכנס לדיר להתעשר וכל שכן אם לקחו גדול. והא מחוסר זמן דלא שעת עשייה היא וחייל עליה דין לקוח: ואם תימצי לומר משנה ודאי ר' שמעון היא - דלדידיה מחוסר זמן שעת עשייה הוא ומשום הכי לקוח חל עליו ומיהו במעי אמו מודה דאין לקוח חל עליו: וחזר ולקחו ממנה - ואם יש לו תשעה והוא חייבין במעשר ואם יצא אחד מן הכשירין בעשירי הרי טוב ואם יצא האתנן בעשירי יאכל במומו לבעלים: אישתמיטתיה - להאי מקשה הא דאמר רבי אסי כו' והכא נמי כגון שנתנו במעי אמו:
ומה בנך אינו בלקוח ומתנה כו' - וא"ת אין דנין אפשר משאי אפשר כדאמר ר"ע במנחות פרק התודה (מנחות דף פב.) וי"ל דהתם הוא דבבנין אב יליף פסח דורות מפסח מצרים אבל הכא היקשא הוא ומודה ר"ע דאמרינן בפ' בנות כותים (נדה לז:) על כרחך הקישן הכתוב וא"ת והא בההיא דתודה נמי מסקינן טעמא דר"א מועבדת שיהא עבודות של חדש שוות ביה ומוכח התם דהיינו היקש ואפ"ה פליג עליה ר"ע ולא קבלה מיניה ואין לומר משום דלית ליה לר"ע ההיא היקשא דהא בפסחים בפרק מי שהיה טמא (פסחים דף צו.) מקשינן ליה אהדדי לכמה דברים מהכא פסח מצרים לפסח דורות וי"ל דכיון דצריכא היקישא לשאר דברים לא שייך למימר התם על כרחן הקישן הכתוב לענין אפשר משאי אפשר וא"ת לר' אחדבוי בר אמי דאמר בפרק בנות כותים (נדה דף לז:) ר"א היא דאמר דנין אפשר משאי אפשר ולית ליה שינויא דעל כרחין הקישם ומה יתרץ כאן וי"ל הא דנעמידנה נמי כר' אליעזר אי נמי איצטריכא ליה היקשא דנדה לשאר דברים ומשום הכי לא מוקי לה כר"ע ומיהו קשה מההיא דאין משלשין במכות (בסוף) (דף ה.) דילפי לה מכות ממיתה והיינו אפשר משאי אפשר וגזרה שוה דהתם צריכה לכמה דברים: אמר קרא כן תעשה אם אינו ענין לבכור - תימה דבריש עד כמה לעיל (בכורות דף כו:) דרשינן לענין בכור כדאמר אמר קרא כן תעשה הוסיף לך הכתוב עשייה אחרת בשורך וי"ל הא דדרשינן ליה בבכור משום דכתיב בבכור אבל מאחר דאפקיה רחמנא בלשון עשייה דרשינן ליה למעשר משום דבכור לא שייך קדושת עשייה (קדושה): לקח עשרה עוברין במעי אמן כו' - לאו דוקא דהוא הדין נולדו כיון דהוי מחוסר זמן אי נמי נקט במעי אמן ואפילו לרבי שמעון בן יהודה דאמר מחוסר זמן נכנס לדיר להתעשר:
בניך — אין בלקוח ובמתנה, אף צאנך ובקרך — אינו בלקוח ובמתנה. והאי בבכור כתיב! אמר קרא: ״כן תעשה״, אם אינו ענין לבכור, דלא איתיה בעשייה, דברחם קדוש — תנהו ענין למעשר בהמה. ואימא: תנהו ענין לחטאת ולאשם! דומיא דבנך — מה בנך שאינו בא על חטא, אף צאנך ושורך שאינו בא על חטא. ואימא: תנהו ענין לעולה ולשלמים! דומיא דבנך — מה בנך שאינו בא בנדר ונדבה, אף צאנך ושורך כו׳. ואימא: תנהו ענין לעולת ראייה! דומיא דבנך — מה בנך שאין קבוע לו זמן, אף שורך וצאנך שאין קבוע לו זמן. אי מה בנך אינו בלקוח כלל, אף שורך וצאנך אינו בלקוח כלל, אלמה אמר רבי אסי אמר רבי יוחנן: לקח עשרה עוברין במעי אמן — כולם נכנסין לדיר להתעשר? אמר רבא, אמר קרא: ״תעשה״ — בשעת עשייה מיעט הכתוב. גופא, אמר רבי אסי אמר רבי יוחנן: לקח עשרה עוברים במעי אמן — כולן נכנסין לדיר להתעשר. והא אנן תנן: הלוקח או שניתן לו במתנה פטור מן מעשר בהמה! אמר רבי אלעזר: רבי יוחנן חזאי בחילמא, מילתא מעליא אמינא. אמר קרא ״תעשה״, בשעת עשייה מיעט הכתוב. איתיביה רבי שמעון בן אליקים לרבי אלעזר: הלקוח חל על מחוסר זמן! אמר ליה: זו אינה משנה, ואם תמצא לומר משנה — רבי שמעון בן יהודה היא משום רבי שמעון, דאמר: מחוסר זמן נכנס לדיר להתעשר, והרי הוא כבכור, מה בכור קדוש לפני זמנו וקרב לאחר זמנו — אף מחוסר זמן קדוש לפני זמנו וקרב לאחר זמנו. תני תנא קמיה דרב: איזהו אתנן שנכנס לדיר להתעשר? כל שנתנו לה וחזר ולקחו הימנה. והא איפסיל ליה בלוקח! אישתמיטתיה הא דאמר רבי אסי אמר רבי יוחנן: לקח עשרה עוברין במעי אמן — כולם נכנסין לדיר להתעשר.
בכורות נו.