הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
נב.מסכת עבודה זרה52a
מקיש אלהות למקומות - דאוקמינן בכלים: מה כלים עד שיעבדו - דכתיב אשר עבדו שם: השתא גניזה בעיא - דילפינן לקמן מושם בסתר: ואימא כדעובד כוכבים - עד שתעבד: ור"ע - דאמר בשל ישראל עד שתעבד האי תועבת ה' לאו דמיתסר משעת עשייתה אלא ה"ק ארור משעת עשייה דעשייה מביאתו לידי תועבה שעובדה: שפוסל אלוהו - שיכול לבטלו: כתיב לא תחמוד וכתיב ולקחת לך - ותרוייהו בחד קרא ורישא דקרא פסילי אלהיהם תשרפון באש לא תחמוד וגו': ה"ק פיסלו לאלוה - שיפה לעבודת כוכבים לא תחמוד: פסלו מאלוה - שבטלו מלשון פסולת ולקחת לך דפסילי דרישא דקרא תרי גווני משמע ודרשינן ליה אאיסור ואהיתר דקרא: דברים שבסתר - עבודות שבסתר הוא עובדה שלא ישמעו ב"ד ויסקלוהו: שטעונה גניזה - דכשהיא שלימה גנוזה בקרקע: מה מזבח טעון גניזה - דהא אסור בהנאה: אצל מזבח - תלמידי חכמים. דאשירה אוקמינן בדיין שאינו הגון הלכך מזבח נמי בגברי: ריתך כלי - כלי שנשבר והקיש עליו בקורנס עד שריקעו ונתפשט ונתמלא פגימתו: בין לר' ישמעאל כו' משמשי עבודת כוכבים של עובד כוכבים אין אסורין עד שיעבדו - כדאמרן לעיל (עבודה זרה דף נא:) הביאום ולא נשתמשו בהן יכול יהו אסורין ת"ל אשר עבדו ור"ע בעבודת כוכבים עצמה פליג אבל בכלים לא פליג: משמשין - דישראל ממשמשי עבודת כוכבים דעובד כוכבים גמר ולא מיתסר עד שישתמשו בהן לעבודת כוכבים: עשה - עשאו כולו לעבודה מתחילה: חזרו לטומאתן ישנה - וצריכה טבילה וביציאות השבת (דף טז:) מפרש טעמא גזרה שמא יאמרו טבילה בת יומא עולה. וקא מיבעיא כלי שנשתמשו בו לעבודת כוכבים ואמרי' במסכת שבת בפ' א"ר עקיבא (דף פג.) משמשיה טמאין שברן כדי לטהרן וחזר וריתכן לעבודת כוכבים ועדיין לא נשתמשו בו מי הדר לטומאה קמייתא או לאו: מי אמרינן ה"מ - דחוזרין לטומאתן ישנה דאורייתא: אבל - טומאת עבודת כוכבים דרבנן היא וקראי אסמכתא בעלמא: שאר טומאות דרבנן - כגון כלי דמטמאו במשקין דמדאורייתא לא מטמאו משקין כלי ורבנן גזור משום משקה זב וזבה כגון רוקו ומימי רגליו דאב הטומאה נינהו ומטמאי כלי: חדא מגו חדא - כלומר בשאר טומאות נמי מיבעיא ליה והאי דנקט עבודת כוכבים שאילה אחרת [היא] הנשאלת מתוך פשטה של ראשונה את"ל בשאר טומאות דרבנן לא הדרי הכא מאי: תקרובת עבודת כוכבים של אוכלין מהו מי - סלקא טומאה מינייהו ע"י ביטול או לא: ותיבעי לך כלים - שנשתמשו בהן לעבודת כוכבים אי סלקא טומאה מינייהו כי היכא דסלקא איסורא: כיון דאית להו טהרה - כשאר טומאות במקוה הכא דמקוה דידיה היינו ביטול כיון דאיסורא בטיל מינייהו טומאה ודאי נמי סלקא: כי קמיבעיא לן אוכלין - דלית להו טהרה כשאר טומאות במקוה: ותיבעי ליה עבודת כוכבים - של אוכלין כגון השתחוה לפת ותיבעי לך אי סלקא טומאה בביטול או לא:
תנהו ענין לכלים - ולא דמי לתקרובת הר שהתרנו לעיל בפ' כל הצלמים (עבודה זרה דף מה. ד"ה אלהיהם) דשאני התם דכתיב (תהילים ק״ו:כ״ח) ויאכלו זבחי מתים ומיניה נפקא לן תקרובת עבודת כוכבים וקרא כי כתיב בפעור כתיב שהוא תלוש ונאסר ולהכי תקרובתו אסורה אבל גבי עבודת כוכבים של מחובר לא מצינו איסור בתקרובתו אלא גבי כלים כדמסיק הכא ואע"ג דדברי קבלה הן עד דאתא דוד גמרא גמירי לה ואתא דוד ואסמכיה אקרא: ורבי עקיבא דלא מקיש כו' - האי (ואת) לא הוצרך אלא לאפוקי מדרשא דר' ישמעאל דאילו ר"ע טעמא מפסילי אלהיהם: מה מזבח טעון גניזה - כמו כלי שרת דאמרינן שגונזה אף אשרה טעונה גניזה פירוש ביעור בלא הנאה כמו עגל ששחקוהו וזרוהו ומיהו מעגל ליכא למילף בין לר' יוסי בין לרבנן דלר' יוסי שמא בשביל כבודן של ישראל שאירעה להם תקלה וקלון על ידו עשה כן ולרבנן בקש לבודקן כסוטות: תבעי ליה שאר טומאות דרבנן - פירוש בכלים שנטמאו במשקין כמו שפ"ה ובכלים שעיקר טומאתן דאורייתא דאילו בכלי זכוכית תנן ובפ"ק דשבת (דף טז.) מייתי לה דאין חוזרין לטומאה ישנה והיינו משום דעיקר טומאתן אף בשרץ ובמת מגבם אינם אלא מדרבנן:
ענין לכלים, מכאן אמרו: עבודה זרה של נכרי אינה אסורה אלא עד שתעבד, ושל ישראל מיד. והא בכלים אוקימנא לה! אמר קרא: ״אשר אתם ירשים אתם את אלהיהם״, מקיש אלהיהם לכלים, מה כלים עד שיעבדו, אף אלהיהם נמי עד שיעבדו. ורבי עקיבא דלא מקיש, אמר לך: ״את״ הפסיק הענין. ורבי ישמעאל, אשכחן עבודה זרה של נכרי דאין אסורה עד שתעבד, דישראל דאסורה מיד מנא ליה? סברא הוא, מדנכרי עד שתעבד, דישראל אסורה מיד. אימא: דישראל כלל וכלל לא! השתא גניזה בעיא, איתסורי לא מיתסרא? ואימא כדנכרי! אמר קרא: ״ואת חטאתכם אשר עשיתם את העגל״, משעת עשייה קם ליה בחטא. אימא: הני מילי למיקם גברא בחטא, איתסורי לא מיתסרא! אמר קרא: ״ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה״, משעת עשייה קם ליה בארור. אימא הני מילי למיקם גברא ב״ארור״, איתסורי לא מיתסרא! ״תועבת ה׳״ כתיב. ורבי עקיבא? דבר המביא לידי תועבה. ורבי עקיבא, עבודה זרה של נכרי דאסורה מיד מנא ליה? אמר עולא, אמר קרא: ״פסילי אלהיהם תשרפון באש״, משפסלו נעשה אלוה. ואידך, ההוא מיבעי ליה לכדתני רב יוסף, דתני רב יוסף: מנין לגוי שפוסל אלוהו? שנאמר: ״פסילי אלהיהם תשרפון באש״. ואידך, נפקא ליה מדשמואל, דשמואל רמי: כתיב ״לא תחמד כסף וזהב עליהם״, וכתיב ״ולקחת לך״. הא כיצד? פסלו לאלוה — ״לא תחמד״, פסלו מאלוה — ״ולקחת לך״. ורבי עקיבא, אשכחן עבודה זרה של נכרי דאסורה מיד, דישראל עד שתעבד מנלן? אמר רב יהודה אמר קרא: ״ושם בסתר״, עד שיעשה לה דברים שבסתר. ואידך? ההוא מיבעיא ליה לכדרבי יצחק, דאמר רבי יצחק: מנין לעבודה זרה של ישראל שטעונה גניזה? שנאמר: ״ושם בסתר״. ואידך? נפקא ליה מדרב חסדא אמר רב, דאמר רב חסדא אמר רב: מנין לעבודה זרה של ישראל שטעונה גניזה? שנאמר: ״לא תטע לך אשרה כל עץ אצל מזבח״, מה מזבח טעון גניזה, אף אשרה טעונה גניזה. ואידך? ההוא מיבעי ליה לכדריש לקיש, דאמר ריש לקיש: כל המעמיד דיין שאינו הגון — כאילו נוטע אשרה בישראל, שנאמר: ״שפטים ושטרים תתן לך בכל שעריך״, וסמיך ליה: ״לא תטע לך אשרה כל עץ״. אמר רב אשי: ובמקום תלמידי חכמים, כאילו נטעו אצל מזבח, שנאמר: ״אצל מזבח״. בעי רב המנונא: ריתך כלי לעבודה זרה, מהו? עבודה זרה דמאן? אילימא עבודה זרה דנכרי, בין לרבי ישמעאל ובין לרבי עקיבא משמשי עבודה זרה הן, ומשמשי עבודה זרה אין אסורין עד שיעבדו! אלא עבודה זרה דישראל. אליבא דמאן? אילימא אליבא דרבי עקיבא, השתא היא גופה לא מיתסרא עד שתעבד, משמשיה מיבעיא? ואלא אליבא דרבי ישמעאל, דאמר: ״אסורה מיד״. מאי משמשין? ממשמשין גמרינן, מה התם עד שיעבדו, אף הכא עד שיעבדו, או דלמא מינה גמר, מה היא אסורה מיד, אף משמשיה אסורין מיד? מאי איריא דקא מיבעיא ליה ריתך כלי? תיבעי ליה עשה! רב המנונא משום טומאה ישנה קמיבעיא ליה, דתנן: כלי מתכות, פשוטיהן ומקבליהן טמאין, נשתברו טהרו, חזר ועשאן כלים — יחזרו לטומאה ישנה. והכי קמיבעיא ליה: כי הדרא טומאה — הני מילי לטומאה דאורייתא, אבל טומאה דרבנן — לא, או דלמא לא שנא? ותיבעי ליה שאר טומאות דרבנן. חדא מגו חדא קמיבעיא ליה, טומאה דרבנן מי הדרא או לא הדרא? ואם תימצי לומר לא הדרא, טומאה דעבודה זרה משום חומרא דעבודה זרה מי שויוה רבנן כטומאה דאורייתא או לא? תיקו. בעי מיניה רבי יוחנן מרבי ינאי: תקרובת עבודה זרה של אוכלים, מהו? מי מהניא להו ביטול לטהורינהו מטומאה, או לא? ותיבעי ליה כלים! כלים לא קמיבעיא ליה, כיון דאית להו טהרה במקוה — טומאה נמי בטלה; כי קמיבעיא ליה — אוכלין. ותיבעי ליה עבודה זרה גופה! עבודה זרה גופה לא מיבעיא ליה,
עבודה זרה נב.