הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
ג:מסכת עבודה זרה3b
אין שחוק לפני הקב"ה - והא דאמרינן בסוף הזהב (ב"מ דף נט:) אחיך ואמר נצחוני בני אינו אלא בדיחותא בעלמא: ומניחין תפילין בראשיהן וציצית בבגדיהן וכו' עד ננתקה את מוסרותימו - בירושלמי בפרק אין מעמידין דריש ננתקה את מוסרותימו זו מצות תפילין ונשליכה ממנו עבותימו זו מצות ציצית: שניות יושב ודן - יש אומרים כי לכך תקנו בקדושת מוסף לומר ממקומו הוא יפן כי סתם מוסף בשניות בא ואז הוא יושב ודן ואנו מתפללין שיפנה מכסא דין לשבת בכסא רחמים ואין נראה דלמאי דמסקינן בסמוך (לקמן עבודה זרה ד:) ראשונה יושב ודן לא יתכן אלא ודאי מטבע של תפלה כך הוא: אם אשכחך ירושלם תשכח ימיני - פשטיה דקרא כך אם אשכחך ירושלים שנשיר שיר ה' על אדמת נכר תשכח ימיני מלנגן בכנור תדבק לשוני לחכי אם ארצה לשורר בפה אם לא אזכרכי: הקוטפים מלוח עלי שיח - פשטיה דקרא מיירי בעניים האוכלין העשבים שנקראו מלוחים כמו אבותינו אכלו מלוחים אף אנו נאכל מלוחים בפרק האומר בקדושין (דף סו.) עלי שיח כלומר אצל האילנות ולא בבית: הכל בידי שמים חוץ מצנים פחים - פי' כל המאורעות הבאות על האדם מידי יום יום בידי שמים ואין אדם יכול להרחיק נפשו מהן חוץ מצנים פחים קור וחום פחים כמו (תהילים י״א:ו׳) ימטר על רשעים פחים ולשון תלמוד יפח בלועך ניפק לקיבליה פרק שני דסנהדרין (דף יח:): שומר נפשו ירחק מהם - והא דאמרינן בפרק המקבל (ב"מ דף קז: ושם) והסיר ה' ממך כל חולי זו צנה אלמא בידי שמים היא י"ל דהכי קאמר שיתן לך מלבושים שתוכל להציל מן הצנה והא דאמרינן בויקרא רבה אנטונינוס הוה קא אזיל באורחא א"ל לרבי צלי עלי א"ל יהא רעוא דתישתזיב מן צנתא א"ל דא צלותא בתמיה ימר דאתכסי וצנתא אזלא אמר ליה יהא רעוא דתישתזיב מן שרבא אמר ליה דא ודאי צלותא דכתיב ואין נסתר מחמתו ור' היה מתפלל שיכסה העת בעננים להיות לו צל אלמא לא היה ביד אנטונינוס להציל מן החמה ויש לומר דהיינו ודאי לאדם שהולך אנה ואנה כאנטונינוס לא היה בידו להסתר מן החמה אבל ביושב בביתו יבנה לו בית הקיץ וחדר קרה והא דאמרינן הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים התם מיירי במה שנגזר עליו בשעת יצירה כגון גבור או חלש עני או עשיר חכם או טפש אבל צדיק ורשע לא כי שני דרכים נתונים לפניו הטוב והרע:
דמשכא תקופת תמוז - ואין תקופת תשרי נופלת עד לאחר החג: יושב בשמים ישחק - גבי ננתקה את מוסרותימו כתיב: אלא שנעשו גרים גרורים - מאיליהן מתגיירין ואנן לא מקבלינן דמשום גדולתן דישראל קא עבדי דכתיב (ישעיהו נד) מי גר אתך בעניותיך עליך יפול בעשירותיך: [יושב דן - כרבי יוסי דאמר במסכת ר"ה אדם נידון בכל יום דכתיב דבר יום ביומו]: יושב וזן - קוצב להם מהיכן תזדמן להם פרנסתן: קרני ראמים - חיה גדולה: ביצי כנים - מינא הוא דמתקרי ביצי כנים ודקין הן והוא אינבא בלשון ארמית ובלע"ז לינטרי"ס: על בריותיו - על עבירות שעושין בריותיו אינו משחק אלא אותו היום: גמולי מחלב - שמתו כשהן קטנים: עתיקי - כמו (איוב ט) המעתיק הרים לשון סילוק: אלא שאינן - ב' אלפים חסירין מריבותים: יומם יצוה - דן וזן ומלמד תורה: ובלילה שירו עמי - ובלילה נוהג שירו (למעלה) עמי למטה שאף דוד לא היה מנמנם אלא כשינת הסוס וכל הלילה מתעסק בשירות ותושבחות ובתורה כדאמרינן בריש מס' ברכות (דף ג:): הפוסק מדברי תורה - מי שעוסק בתורה ופוסק על דברי שיחה בטלה: מלוח - דברים לחלוחים ועיקר. ל"א הנכתב בלוחות: חוט של חסד - נותן חינו בעיני הבריות: הכל בידי שמים - מחושות ומכאובות הבאים לאדם כולם על ידי גזירת שמים: חוץ מצנים פחים - צנים צנה. פחים חולי הבא ע"י חום כמו (שיר השירים ב׳:י״ז) עד שיפוח היום:
להו תקופת תמוז עד חגא, והוי להו צערא. והאמר רבא: מצטער פטור מן הסוכה! נהי דפטור, בעוטי מי מבעטי? מיד, הקדוש ברוך הוא יושב ומשחק עליהן, שנאמר: ״יושב בשמים ישחק וגו׳״. אמר רבי יצחק: אין שחוק לפני הקדוש ברוך הוא אלא אותו היום בלבד. איכא דמתני להא דרבי יצחק אהא, דתניא: רבי יוסי אומר: לעתיד לבא באין אומות העולם ומתגיירין. ומי מקבלינן מינייהו? והתניא: אין מקבלין גרים לימות המשיח, כיוצא בו לא קבלו גרים לא בימי דוד ולא בימי שלמה! אלא שנעשו גרים גרורים, ומניחין תפילין בראשיהן, תפילין בזרועותיהם, ציצית בבגדיהם, מזוזה בפתחיהם. כיון שרואין מלחמת גוג ומגוג, אומר להן: על מה באתם? אומרים לו: על ה׳ ועל משיחו, שנאמר: ״למה רגשו גוים ולאמים יהגו ריק וגו׳״, וכל אחד מנתק מצותו והולך, שנאמר: ״ננתקה את מוסרותימו וגו׳״, והקדוש ברוך הוא יושב ומשחק, שנאמר: ״יושב בשמים ישחק וגו׳״. אמר רבי יצחק: אין לו להקדוש ברוך הוא שחוק אלא אותו היום בלבד. איני? והא אמר רב יהודה אמר רב: שתים עשרה שעות הוי היום, שלש הראשונות — הקדוש ברוך הוא יושב ועוסק בתורה, שניות — יושב ודן את כל העולם כולו, כיון שרואה שנתחייב עולם כלייה — עומד מכסא הדין ויושב על כסא רחמים, שלישיות — יושב וזן את כל העולם כולו מקרני ראמים עד ביצי כנים, רביעיות — יושב ומשחק עם לויתן, שנאמר: ״לויתן זה יצרת לשחק בו״, אמר רב נחמן בר יצחק: עם בריותיו משחק, ועל בריותיו אינו משחק אלא אותו היום בלבד. אמר ליה רב אחא לרב נחמן בר יצחק: מיום שחרב בית המקדש אין שחוק להקדוש ברוך הוא. ומנלן דליכא שחוק? אילימא מדכתיב: ״ויקרא ה׳ אלהים צבאות ביום ההוא לבכי ולמספד ולקרחה וגו׳״, דלמא ההוא יומא ותו לא! אלא דכתיב: ״אם אשכחך ירושלם תשכח ימיני תדבק לשוני לחכי אם לא אזכרכי״, דלמא שכחה הוא דליכא, אבל שחוק מיהא איכא! אלא מהא: ״החשיתי מעולם אחריש אתאפק וגו׳״. ברביעיות מאי עביד? יושב ומלמד תינוקות של בית רבן תורה, שנאמר: ״את מי יורה דעה ואת מי יבין שמועה גמולי מחלב עתיקי משדים״. למי יורה דעה ולמי יבין שמועה? לגמולי מחלב ולעתיקי משדים. ומעיקרא מאן הוה מיגמר להו? איבעית אימא: מיטטרון, ואיבעית אימא: הא והא עביד. ובליליא מאי עביד? איבעית אימא: מעין יממא, ואיבעית אימא: רוכב על כרוב קל שלו ושט בשמונה עשר אלף עולמות, שנאמר: ״רכב אלהים רבתים אלפי שנאן״, אל תקרי ״שנאן״ אלא ״שאינן״, ואיבעית אימא: יושב ושומע שירה מפי חיות, שנאמר: ״יומם יצוה ה׳ חסדו ובלילה שירה עמי״. אמר רבי לוי: כל הפוסק מדברי תורה ועוסק בדברי שיחה מאכילין לו גחלי רתמים, שנאמר: ״הקטפים מלוח עלי שיח ושרש רתמים לחמם״. אמר ריש לקיש: כל העוסק בתורה בלילה הקדוש ברוך הוא מושך עליו חוט של חסד ביום, שנאמר: ״יומם יצוה ה׳ חסדו ובלילה שירה עמי״. מה טעם ״יומם יצוה ה׳ חסדו״? משום דבלילה שירו עמי. איכא דאמרי, אמר ריש לקיש: כל העוסק בתורה בעולם הזה הדומה ללילה — הקדוש ברוך הוא מושך עליו חוט של חסד בעולם הבא הדומה ליום, שנאמר: ״יומם יצוה ה׳ חסדו וגו׳״. אמר רב יהודה אמר שמואל, מאי דכתיב: ״ותעשה אדם כדגי הים כרמש לא משל בו״, למה נמשלו בני אדם כדגי הים? לומר לך: מה דגים שבים — כיון שעולין ליבשה מיד מתים, אף בני אדם — כיון שפורשין מדברי תורה ומן המצות מיד מתים. דבר אחר: מה דגים שבים — כיון שקדרה עליהם חמה מיד מתים, כך בני אדם — כיון שקדרה עליהם חמה מיד מתים. איבעית אימא בעולם הזה, ואיבעית אימא לעולם הבא. איבעית אימא בעולם הזה — כדרבי חנינא, דאמר רבי חנינא: הכל בידי שמים חוץ מצנים פחים, שנאמר: ״צנים פחים בדרך עקש שומר נפשו ירחק מהם״. ואיבעית אימא לעולם הבא — כדרבי שמעון בן לקיש, דאמר רבי שמעון בן לקיש: אין גיהנם לעתיד לבא, אלא הקדוש ברוך הוא מוציא חמה מנרתיקה, ומקדיר, רשעים נידונין בה, וצדיקים מתרפאין בה, רשעים נידונין
עבודה זרה ג: