הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
נד.מסכת סוכה54a
מהו דתימא רבנן היא - ויכול להפסיק בינתים הפסקה מועטת ומאי אין בין דקאמר שלא ימתין המתנה מרובה לאפוקי מדרבי יוחנן: תשע תקיעות - האמורות בראש השנה מן התורה שלש למלכיות תקיעה תרועה תקיעה ושלש לזכרונות ושלש לשופרות כדאמרינן בראש השנה (דף לד.) והאי דעבדינן טפי משום ספיקא דתרועה הוא דלא ידעינן אי גנוחי הוא אי ילולי הוא: ולא כלום - משמע דאפילו הפסקה מועטת ליתא: אינו אומר על גבי מזבח - שהיו תוקעין לגבי המזבח: ה"ג לגבי המזבח למה לי דתקע הא תקע ליה למילוי המים - כל תקיעות הללו של שער העליון והתחתון ושער המים משום מילוי המים הוא הלכך לערבה למה לי תקיעה הא כל הני תקיעות דמוספין בחג אינן אלא משום ושאבתם מים בששון הלכך הואיל וגמירי חשבון התקיעות בחג שנים עשר למעלה העשירית עדיף למיעבד דמוכחא מילתא שהן משום מילוי המים שתוקע לכולן על דבר המילוי כסדר ומעלה עשירית משום דמקום מסוים בעלמא הוא לידע היכן תוקעין אותם ואני שמעתי שלש לגבי מזבח כשמוליכין את המים למזבח וה"ג לגבי המזבח למה לי דתקע הא תקע ליה בשעת נסוך המים ט' לתמיד של שחר בשעת נסכים היו שאין אומרים שיר אלא על היין וקשיא לי א"כ נפישן להו תקיעות דהא איכא הנך דתנן גבי זקיפת ערבה או שמא זקיפת ערבה בעת שמוליכין המים למזבח היא: שאין ת"ל יתקעו - אלא ובני אהרן בחצוצרות: הכל לפי המוספין תוקעין - מפרש ואזיל לה: הוא תני לה - רבי אחא דתני לה הוא אמר לה: לומר שתוקעין כו' - הוא היה מפרש לה דמאי הכל לפי המוספין דקאמרינן שתוקעין על כל מוסף ומוסף יום שיש בו שתי קדושות כגון שבת ויום טוב וצריך שני מוספין תוקעין לכל מוסף שאומרים למוסף שבת שיר של שבת ותוקעין תשע תקיעות לשלשה פרקים ולמוסף יו"ט שיר של יום טוב ותוקעין ט' תקיעות: ואם איתא - דתוקעין על כל מוסף ליתני שבת שבתוך החג: שאין תוקעין לפתיחת שערים בשבת - שאינה למצוה כתקיעות של קרבן דכתיבי בקרא ותקעתם בחצוצרות על עולותיכם אבל הנך לסימנא נינהו שישמעו ויבאו למעמדם ולדוכנם ולא דחו שבת הלכך הדר הוי להו מ"ח: מאן הא - דתריץ הכי: דלא חש לקימחא - טוחן ומוציא סובין ואינו חושש כלומר מרבה דברים שאינם: חדא דמתני' תנן בכל יום - היו שם אחת ועשרים ומני פתיחת שערים בהדייהו ואם אינם בשבת נמצא שפוחתין מאחת ועשרים: ועוד אי נמי כי הדדי נינהו - כלומר אפי' לדבריו שאין תוקעין לפתיחת שערים בשבת והוו להו נמי בשבת שבתוך החג מ"ח כדהוו ארבעים ושמונה בע"ש שבתוך החג ליתני שבת שבתוך החג דהא הוה ליה למיתני ולמישבק ע"ש: דהא שמעינן מינה תרתי שמעת מינה דרבי אליעזר בן יעקב - דאין תוקעין למעלה העשירית אלא על גבי המזבח כדקאמר להו ואזיל ושמעינן מיניה דרבי אחא דתוקעין על כל מוסף דאילו שלשה להבדיל וג' להבטיל אשמעינן ברישא ואמאי שבקה ותנא ע"ש ולא אשמעינן מילתא חדתא אלא דרבי אליעזר בן יעקב לחודא: לפי שאין תוקעין למילוי המים בשבת - שכבר נתמלאו מערב שבת כדתנן בפרק לולב וערבה (לעיל סוכה דף מח:) אלא שהיה ממלא מערב שבת: ובצרי להו טובא - כל הנוספות בחג דשער עליון ותחתון ושער המים ולגבי מזבח ובצרי להו נמי דלהבטיל ולהבדיל דערב שבת ואיכא טובא: וליתני ר"ה כו' - לרבי אחא מותבינן אם איתא דתוקעין לכל מוסף ליתני ר"ה שחל להיות בשבת היו שם מ"ח כ"א שבכל יום וכ"ז של שלשה מוספין: כדרבי אליעזר בן יעקב - דמני להו ולא חשיב דלמעלה העשירית: ערב הפסח - שיש בשחיטת פסח כ"ז תקיעות שהפסח נשחט בג' כתות כת אחר כת כדאמר בתמיד נשחט (פסחים דף סד.) וכל כת קוראה את ההלל ג' פעמים שהיו פסחיהם מרובין והיו טעונין הלל בשחיטתם ולא היו מספיקין לשחוט פסחם כל כת וכת עד שיקראוהו שלש פעמים ואף על גב דתנן התם אע"פ שלא שילשו מימיהן היינו לא גמרו פעם שלישית כולו אבל מיהו אין כת שלא היתה גומרתו שתי פעמים ומתחלת בו פעם שלישית ואין חסר מן התקיעות כלום שבתחילת קריאתו תוקעין וכל קריאה ג' תקיעות:
דתימא: אפילו כרבנן, ולאפוקי מדרבי יוחנן דאמר: שמע תשע תקיעות בתשע שעות ביום — יצא, קא משמע לן. ואימא הכי נמי! אם כן, מאי ״ולא כלום״? ערב שבת שבתוך החג כו׳. ואילו למעלה עשירית לא קתני. מתניתין מני? רבי אליעזר בן יעקב היא. דתניא: שלש למעלה עשירית, רבי אליעזר בן יעקב אומר: שלש על גבי המזבח. האומר למעלה עשירית — אינו אומר על גבי המזבח, והאומר על גבי המזבח — אינו אומר למעלה עשירית. מאי טעמא דרבי אליעזר בן יעקב? כיון דתקע לפתיחת שערים, למעלה עשירית למה לי דתקע? האי לאו שער הוא! הלכך, על גבי המזבח עדיף. ורבנן סברי: כיון דתקע למילוי המים, על גבי המזבח למה לי? הלכך, למעלה העשירית עדיף. כי אתא רבי אחא בר חנינא מדרומא, אייתי מתניתא בידיה: ״ובני אהרן הכהנים יתקעו בחצוצרות״, שאין תלמוד לומר ״יתקעו״, שכבר נאמר ״ותקעתם בחצוצרות על עולותיכם ועל זבחי שלמיכם״. ומה תלמוד לומר ״יתקעו״ — הכל לפי המוספין תוקעין. הוא תני לה, והוא אמר לה: לומר שתוקעין על כל מוסף ומוסף. תנן: ערב שבת שבתוך החג היו שם ארבעים ושמנה. ואם איתא, ליתני: שבת שבתוך החג משכחת לה חמשין וחד! אמר רבי זירא: לפי שאין תוקעין לפתיחת שערים בשבת. אמר רבא: מאן האי דלא חש לקימחיה! חדא: ד״בכל יום״ תנן, ועוד: אי נמי כהדדי נינהו, ליתני שבת שבתוך החג היו שם ארבעים ושמנה, דשמעת מינה תרתי: שמעת מינה דרבי אליעזר בן יעקב, ושמעת מינה דרבי אחא בר חנינא. אלא אמר רבא: לפי שאין תוקעין למילוי מים בשבת, דבצרי טובא. וליתני נמי ראש השנה שחל להיות בשבת, דהא איכא תלתא מוספין: מוסף דראש השנה, מוסף דראש חודש, מוסף דשבת. ערב שבת שבתוך החג איצטריך ליה, לאשמעינן כדרבי אליעזר בן יעקב. אטו מי קאמר — ליתני הא ולא ליתני הא? ליתני הא וליתני הא! תנא ושייר. מאי שייר דהאי שייר? שייר ערב הפסח.
סוכה נד.