הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
לה:מסכת שבועות35b
בפר"ח גרס א"ד מן השם אינו נמחק. ותימה דמאי שנא מצ"ב מצבאות וש"ד משדי דנמחקין לפי שאין שם בפני עצמו ושמא משום דשם המיוחד הוא יש להחמיר בו יותר: ה"ג אין הלכה כרבי יוסי ואיצטריך דלא תימא נימוקו עמו וכן [גרס] ר"ח: באחרונה שביחנו. שבכולן לא כתב אם אחדל אלא באחרונה דכתיב האוסיף לצאת למלחמה עם בני בנימין אחי אם אחדל: דקטלא חד משיתא בעלמא כו'. בהוצאה למלחמת הרשות קאמר: מה כאן שבועה. תימה ותיפוק ליה משבועת הפקדון מג"ש דתחטא וכ"ת דעיקר דאיצטריך למילף מה כאן בשם כו' אכתי לקמן דפריך לרבנן אלה דשבועה היא מנ"ל ליגמר מפקדון:
במי שהוא חנון - ולאו דחנון שם הוא אלא בשם מי שהוא חנון: כתב אלף למד מאלהים - שהתחיל לכתוב אלהים וכתב אלף למד אין נמחקין ואע"פ שלא גמר את השם שהרי ב' אותיות הללו שם לעצמו: חוץ מזה כו' - למלאך האמצעי קרא אדון שכך באו לפניו מיכאל באמצעו גבריאל מימינו רפאל משמאלו: אף זה קדש - דכתיב לעיל מינה וירא אליו יי' והדר כתיב והנה שלשה אנשים ואמר להקב"ה אל נא תעבור מעל עבדך המתן לי כאן עד שאכניס האורחין: מי שיש בידו כו' - וה"ק ויאמר לוט אליהם באזניהם אל נא יהי כן וחזר כלפי השם ואמר לו אדוני הנה נא מצא עבדך: בנבות - כתיב (מלכים א כ״א:י״ג) ברך נבות אלהים: במיכה - כגון (שופטים י״ז:ג׳) לו בית אלהים וכגון (שם). הקדש הקדשתי הכסף לה' מידי לבני וגו' הרי הוא אסור עלי כהקדש גמורים שהן לשם עד שאתננו מידי לבני לעשות פסל ומסכה וכן (שם יח) נכח ה' דרככם כלפי שכינה אמר: אלף למד חול - כגון (שם יז) לו בית אלהים (שם יח) את אלהי אשר עשיתי לקחתם: שמות האמורין בגבעה - וישאלו בני ישראל בה' (שם כ): וכי מבטיח - שיצליחו ואינו עושה: הם לא ביחנו - הם לא שאלו אלא האלך ולא אמרו התתנהו בידי: באחרונה שביחנו - באורים ותומים כי מחר אתננו בידך הסכימו לדבריהם: ומאתים לנוטרים כו' - לרבנן הניחם ויעסקו בתורה אחד מששה שבהם: הנה מטתו - חול שהיה נבעת מאשמדאי כדאמר במסכת גיטין (דף סח:): דקטלא חד משיתא - באנגריא דעבודת המלך: כל מלכיא האמורים בדניאל - כל מקום שנאמר שם מלך: חוץ מזה - מלך מלכיא דאילו לנבוכדנצר לא הוה קרי ליה דניאל מלך מלכיא אלא ה"ק אנת מלכא נבוכדנצר מלך מלכיא דהוא אלהא דשמיא מלכות חסנא יהב לך: והלא כבר נאמר בשבועת האלה - מהכא משמע תיהוי לאלה ולשבועה ותו לא הוה ליה למיכתב אלא יתן ה' את ירכך נופלת: מה להלן שבועה - דכתיב והשביע: ומה להלן בשם - דכתיב יתן ה' וגו': השבע - שבועת ה' תהיה וגו' (שמות כב): [ואל תשבע] - לא תשבעו [בשמי] לשקר (ויקרא יט): קלל - יתן ה' אותך לאלה: לא תקלל - בין קללת השם בין קללת חבירו לא תקלל חרש: מה השבע בשם כו' - וברייתא רבי חנינא ומתניתין רבנן: ג"ש - דנאמר כאן אלה ונאמר להלן אלה: דשבועה היא מנא להו - ושמעה קול אלה מנא להו דבשבועה משתעי: נפקא להו מדתניא - מגופיה דמשמעות דקרא הכי משמע: וכן הוא אומר - אלמא אלה היא שבועה כו' ופרכינן התם שבועת האלה כתיב שבועה שהיא בקללה אבל שבועה שאינה בקללה לא משתמע מהכא:
שהוא רחום״ קאמר. אמר ליה רבא: אי הכי, ״בשמים ובארץ״ נמי – ״במי שהשמים והארץ שלו״ קאמר! הכי השתא?! התם, כיון דליכא מידי אחרינא דאיקרי רחום וחנון – ודאי ״במי שהוא חנון״, ודאי ״במי שהוא רחום״ קאמר. הכא, כיון דאיכא שמים וארץ – ״בשמים ובארץ״ קאמר. תנו רבנן: כתב אלף למד מ״אלהים״, ״יה״ מ״יי״ – הרי זה אינו נמחק. שין דלת מ״שדי״, אלף דלת מ״אדני״, צדי בית מ״צבאות״ – הרי זה נמחק. רבי יוסי אומר: ״צבאות״ כולו נמחק – שלא נקרא צבאות אלא על שם ישראל, שנאמר: ״והוצאתי את צבאתי את עמי בני ישראל מארץ מצרים״. אמר שמואל: אין הלכה כרבי יוסי. תנו רבנן: כל הטפל לשם, בין מלפניו ובין מלאחריו – הרי זה נמחק. לפניו כיצד? ״ליי׳״ – ל׳ נמחק; ״ביי׳״ – ב׳ נמחק; ״ויי׳״ – ו׳ נמחק; ״מיי׳״ – מ׳ נמחק; ״שיי׳״ – ש׳ נמחק; ״היי׳״ – ה׳ נמחק; ״כיי׳״ – כ׳ נמחק. לאחריו כיצד? ״אלהינו״ – נו נמחק, ״אלהיהם״ – הם נמחק, ״אלהיכם״ – כם נמחק. אחרים אומרים: לאחריו אינו נמחק, שכבר קדשו השם. אמר רב הונא: הלכה כאחרים. (אברהם, דלטיא, לנבות, בגבעת בנימן, שלמה, דניאל – סימן) כל שמות האמורים בתורה באברהם – קדש; חוץ מזה שהוא חול – שנאמר: ״ויאמר, אדני אם נא מצאתי חן בעיניך״. חנינא בן אחי רבי יהושע ורבי אלעזר בן עזריה משום רבי אלעזר המודעי אמרו: אף זה קדש. כמאן אזלא הא דאמר רב יהודה אמר רב: גדולה הכנסת אורחין יותר מהקבלת פני שכינה – כמאן? כאותו הזוג. כל שמות האמורים בלוט – חול; חוץ מזה שהוא קדש – שנאמר: ״ויאמר לוט אלהם, אל נא אדני, הנה נא מצא עבדך חן בעיניך וגו׳״ – מי שיש בידו להמית ולהחיות, זה הקדוש ברוך הוא. כל שמות האמורים בנבות – קדש, במיכה – חול. רבי אליעזר אומר: בנבות – קדש, במיכה – יש מהן חול ויש מהן קדש. אלף למד – חול, יוד הי – קדש; חוץ מזה, שאלף למד והוא קדש: ״כל ימי היות בית האלהים בשילה״. כל שמות האמורים בגבעת בנימין – רבי אליעזר אומר: חול, רבי יהושע אומר: קדש. אמר לו רבי אליעזר: וכי מבטיח ואינו עושה?! אמר לו רבי יהושע: מה שהבטיח עשה; והם לא ביחנו אם לנצוח אם לנצח. באחרונה שביחנו – הסכימו על ידן, שנאמר: ״ופנחס בן אלעזר בן אהרן (הכהן) עמד לפניו בימים ההם לאמר, האוסף עוד לצאת למלחמה עם [בני] בנימן אחי אם אחדל וגו׳״. כל ״שלמה״ האמורין בשיר השירים – קדש, שיר למי שהשלום שלו; חוץ מזה: ״כרמי שלי לפני האלף לך שלמה״ – שלמה לדידיה, ״ומאתים לנטרים את פריו״ – רבנן. ויש אומרים, אף זה חול: ״הנה מטתו שלשלמה ששים״. אף זה – ולא מיבעי האיך?! אלא הא דאמר שמואל: מלכותא דקטלא חד משיתא בעלמא לא מיענשא, שנאמר: ״כרמי שלי לפני האלף לך שלמה״ – למלכותא דרקיעא, ״ומאתים לנטרים את פריו״ – למלכותא דארעא; שמואל לא כתנא קמא ולא כיש אומרים?! אלא הכי קאמר, ויש אומרים: זה – קדש; וזה הוא חול – דמטתו. ושמואל דאמר כיש אומרים. כל מלכיא האמורים בדניאל – חול; חוץ מזה שהוא קדש: ״אנת מלכא [מלך] מלכיא די אלה שמיא, מלכותא חסנא ותקפא ויקרא יהב לך״. ויש אומרים: אף זה קדש – שנאמר: ״מרי חלמא לשנאך ופשרה לערך״ – למאן קאמר? אי סלקא דעתך לנבוכד נצר קאמר ליה, שנאותיה מאי נינהו – ישראל; מילט קא לייט להו לישראל?! ותנא קמא סבר: שונאי ישראל איכא, שונאי גוים ליכא?! ובכל כנויין – הרי אלו חייבין כו׳. ורמינהי: ״יתן ה׳ אותך לאלה ולשבעה״ – מה תלמוד לומר? והלא כבר נאמר: ״והשביע הכהן את האשה בשבעת האלה״! לפי שנאמר: ״ושמעה קול אלה״ – נאמר כאן ״אלה״ ונאמר להלן ״אלה״; מה להלן שבועה, אף כאן שבועה; מה להלן בשם, אף כאן בשם. אמר אביי: לא קשיא; הא רבי חנינא בר אידי, הא רבנן. דתניא, רבי חנינא בר אידי אומר: הואיל ואמרה תורה ״השבע״ ו״אל תשבע״, ״קלל״ ו״אל תקלל״ – מה ״השבע״ בשם, אף ״לא תשבע״ בשם; מה ״קלל״ בשם, אף ״לא תקלל״ בשם. ורבנן, אי גמירי גזירה שוה – ניבעי שם המיוחד! אי לא גמירי גזירה שוה – ״אלה״ דשבועה היא מנא להו? נפקא להו מדתניא: ״אלה״ – אין ״אלה״ אלא לשון שבועה, וכן הוא אומר: ״והשביע הכהן את האשה בשבועת האלה״. התם ״שבועת האלה״ כתיב! הכי קאמר: ״אלה״ – אין ״אלה״ אלא בשבועה, וכן הוא אומר: ״והשביע הכהן את האשה בשבעת האלה״.
שבועות לה: