הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
כט:מסכת ביצה29b
אין שונין קמח - שרקדו מאתמול ובא לשנותו בנפה ליפותו אין שונין דאפשר לו מאתמול: שונין - דליכא טרחא ודבר הנראה הוא שזו היא פעם שניה ואין זה כמרקד לברור: תני תנא קמיה דרבינא אין שונין - ואפילו נפל לתוכן צרור או קיסם אלא בודק הקסמין והצרורות ובוררן בידיו: כל שכן דאסור - דמחזי כבורר ובורר אב מלאכה היא כהרקדה והשונה אינו מרקד שהרי נראה שהכל יוצא ואין כאן סובין: לאבא - לחברי: שקילא טיבותיך - אין אנו מחזיקין לך טובה בכך נטולה היא טובתך ומוטלת על הקוצים טיבותיך גרי"ר בלע"ז: מהולתא - נפות: הדרן בנהרדעא - שכולן יודעות שמותר: אגבא דמהולתא - באחורי הנפה כדי לשנות: רפתא מעליתא - אי את צריכה לשנות דשונין קמח ביום טוב: אגבא דפתורא - אחורי השלחן שיש לו תוך שקורין טורנרוייר"א והיא היתה שונה הקמח על אחוריו משום שנוי: הא דידן - זו אשתי ברתיה דרמי בר חמא היא: מרא דעובדא - מדקדק במעשיו: רועה - זה המגדל בהמות ופעמים שמוכר מהן: הרגיל אצלו - שמתוך שרגיל אצלו מאמינו ונותנו לו בלא פסוק דמים: פטם - המפטם עופות לשון משמין: סכום מדה - קב או קבים: סכום מקח - דמים: מתני' המביא ממקום למקום - בתוך התחום או ע"י ערוב: לא יביאם בסל ובקופה - לתת שלש וארבע בתוך קופה וישאם משום דנראה כמעשה דחול לשאת משאות: אבל מביא על כתפו - אחת או שתים דמוכח דלצורך י"ט: או לפניו - בידו: וכן המוליך את התבן - להסק או לבהמה לא יפשיל קופה לאחריו דגנאי יו"ט שנראה כמתכוין למלאכה רבה או להוליך למקום רחוק כדרך חול:
— הלכה למעשה אתא לאשמועינן. תנו רבנן: אין שונין קמח ביום טוב. משום רבי פפייס ורבי יהודה בן בתירא אמרו: שונין. ושוין שאם נפל לתוכן צרור או קיסם, ששונין. תני תנא קמיה דרבינא: אין שונין קמח ביום טוב, אבל נפל צרור או קיסם — בורר בידו. אמר ליה: כל שכן דאסור, דהוה ליה כבורר. דרש רבא בר רב הונא זוטי אפתחא דנהרדעא: שונין קמח ביום טוב. אמר להו רב נחמן: פוקו ואמרו ליה לאבא: שקילא טיבותך ושדי[א] אחזרי, פוק חזי כמה מהולתא הדרן בנהרדעא. דביתהו דרב יוסף נהלא קמחא אגבא דמהולתא. אמר לה: חזי, דאנא רפתא מעליתא בעינא. דביתהו דרב אשי נהלא קמחא אגבא דפתורא. אמר רב אשי: הא דידן, ברתיה דרמי בר חמא, ורמי בר חמא מרא דעובדא הוה, ואי לאו דחזאי מבי נשא לא הוה עבדא. מתני׳ הולך אדם אצל חנוני הרגיל אצלו ואומר לו: תן לי ביצים ואגוזים במנין, שכן דרך בעל הבית להיות מונה בתוך ביתו. גמ׳ תנו רבנן: הולך אדם אצל רועה הרגיל אצלו ואומר לו: תן לי גדי אחד או טלה אחד. אצל טבח הרגיל אצלו ואומר לו: תן לי כף אחת או ירך אחת. אצל פטם הרגיל אצלו ואומר לו: תן לי תור אחד או גוזל אחד. אצל נחתום הרגיל אצלו ואומר לו: תן לי ככר אחד או גלוסקא אחת. ואצל חנוני הרגיל אצלו ואומר לו: תן לי עשרים ביצים, או חמשים אגוזים, עשרה אפרסקין, וחמשה רמונים ואתרוג אחד. ובלבד שלא יזכיר לו סכום מדה. רבי שמעון בן אלעזר אומר: ובלבד שלא יזכיר לו סכום מקח. הדרן עלך אין צדין המביא כדי יין ממקום למקום — לא יביאם בסל ובקופה, אבל מביא הוא על כתפו או לפניו. וכן המוליך את התבן — לא יפשיל את הקופה לאחוריו, אבל מביאה הוא בידו. ומתחילין
ביצה כט: