הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
כ.מסכת ערכין20a
בחד זימנא אמדינן ליה - פי שנים בדמים יתן: אמדוהו מאליו - בלא שום צורך אלא לשום דברים בעלמא ועשרה היו שם מהו: פשוט מהא - מתני' חדא מהני בעיות: שאין דמים למתים - ומעיקרא לא ידעינן כמה שוה: הא אמיד וקאי - דהא אין לך אדם שאינו שוה ד' זוזי: לא נחית לאומדנא - שלא נאמד מעולם אלא השתא הוא דאמדינן ואנן אומדנא בעינן: מתני' ערכי עלי - דבר קצוב הוא הלכך יתנו היורשין: שאין דמים למתים - והא דתניא בב"ק (דף כז.) ונתן פדיון נפשו דמי ניזק התם הוא טעמא משום דמשעתא דאזיק רמי עליה לשלומי כשעת ההיזק וההיא שעתא דאזקיה חי הוא אבל דמי עלי שאינו נודר אלא מה שישומוהו ב"ד והרי לא בא לידי כך שהרי מת לא יתנו היורשין: נותן ערך כולו - בערכך נפשות כתיב: ערך חציי עלי - הוי כערך ראשי וערך כבידי דהוי דבר שהנשמה תלויה בו: דמי חציי עלי נותן דמי כולו - דהא תניא בפרק השג יד (לעיל ערכין יח.) הקשתה דמים לערכין לידון בכבודו: גמ' על בהמה - אם אמר דמי בהמתי עלי אבל ערך אינו אלא באדם: ואינן נידונין בהשג יד - שאם אמר דמי עלי ואין ידו משגת יתן הכל לכשיוכל: ש"מ מלוה על פה כו' - ופלוגתא היא בכמה דוכתי: ש"מ מלוה הכתובה כו' - ופלוגתא היא במס' בכורות בפ' יש בכור לנחלה (דף מט:): כשעמד בדין - וחייבוהו קודם מותו דה"ל כמלוה בשטר: אמאי לא יתנו יורשין - הרי אמדוהו ב"ד: מחסרא אומדנא - שחייבוהו לשלם ולא הספיקו לאומדו עד שמת: לא אמר כלום לרבנן - דאמרי בפ"ק (לעיל ערכין ה.) אדם מוציא דבריו לבטלה: נותן דמיו - ואוקימנא בפ"ק דאליבא דר"מ אמרה: אבל דמי לא קאמר - והלכך לא ליתיב דמי קמ"ל: נדר בערכך - הוקשו נדרים לערכין: ל"ש כולו ול"ש חציו - ואשמועינן בחציו וכ"ש בכולו דאע"ג דלאו אורחא לאינדובי חצי דמי כלי אפ"ה יהיב וכ"ש כולו: אפי' כולו נמי - אפי' אמר ערך כלי זה עלי ליפטר: סברי לה כר"מ - ומש"ה לא פליג בכולו: ר"ש פוטר האומר הרי עלי מנחה מן השעורין בפ"ב דמנחות (דף קג.): מאי ניהו שעמד בדין - כלומר מתני' דקתני יתנו היורשין היכי מיתוקמא בע"כ כשעמד בדין קודם מותו כדאוקמא לרישא ואמאי הדר קתני לה:
אמדוהו מאליו מהו מי אמרי' כו' - הא בעיא לא אתיא בואם תמצא לומר כמו ההיא דלעיל ולבדה היה יכול לשאלה אלא שרוצה לערבה עם שאר הבעיות: דמי עלי ומת לא יתנו יורשים לפי שאין דמים וכו' - והא דתניא בב"ק (דף כז. ושם) ונתן פדיון נפשו דמי ניזק פי' ששמין אותו לאחר מיתה כמה היה שוה מחיים גזירת הכתוב היא אבל הכא אינו נודר אלא דמים שישומוהו בב"ד והוא לא בא לידי שומא שהרי הוא מת לא יתנו יורשין את דמיו: ת"ר חומר בנדרים מבערכין כו' - תימה אמאי לא פריך אמתני' דקתני זה חומר בנדרים מבערכין זה חומר ותו לא והא איכא הני דברייתא דכה"ג פריך בב"מ פרק הזהב (בבא מציעא דף נז:) גבי הא דאמר זה חומר בהקדש מבהדיוט ופריך זה חומר ותו לא האיכא טובא לפרוך הכא הכי וי"ל דהתם ליכא חידוש למצוא חומרא בהקדש מבהדיוט דמדין הוא דיש לנו להחמיר טפי בהקדש מבהדיוט ומש"ה קא מתמה עליה הש"ס זה חומר ותו לא והא איכא טובא אבל הכא דאיכא רבותא דמחמיר טפי בנדרים מבערכין מש"ה לא שייך למיפרך עליה זה חומר ותו לא דתנא ושייר: ואין נידונין בהשג יד כערכין - וקשה שהרי הקשנו לעיל (ערכין ד' יח.) דמים לערכין מרגלית לקלים ואין היקש למחצה ואיכא למימר דאיכא חד מיעוטא דכתיב יעריכנו הכהן גבי ערכין דמשמע ליה ולא לאחר וגבי ערכין נידון בהשג יד כאשר יעריכנו הכהן ולא גבי נדרים: לאתויי מן הארכובה ולמעלה - וא"ת אמאי נקט מן הארכובה ולמעלה טפי מכל שאר י"ח טריפות וי"ל דאיכא רבותא בהאי טפי לאפוקי דר"ש דאמר (חולין דף מב:) יכולה היא ליכוות ולחיות: ת"ר המעריך חצי ערך כלי ר"מ אומר נותן דמיו - ה"ג ברוב הספרים ולא נראה דא"כ מאי קאמר בסמוך פלגיה לאו אורחיה לאינדובי ואמאי אין דרך להתנדב חצי שוייה של כלי לכך נראה לר"י דה"ג המעריך ערך חצי כלי והשתא ניחא דאמר פלגיה לאו אורחיה לאינדובי דחצי כלי אין שוה כלום ומשום הכי קאמר פלגיה לאו אורחיה לאינדובי:
זימנא אמדינן ליה, או דלמא כיון דבזה אחר זה נדר, תרי זימני אמדינן ליה? ואם תמצא לומר: כיון דבזה אחר זה נדר תרי זימני אמדינן ליה, אמר: ״שני דמי עלי״ בבת אחת, מהו? הכא ודאי בבת אחת נדר, בבת אחת אמדינן ליה, או דלמא כיון דקאמר ״שני״, כזה אחר זה דמי? אם תימצי לומר: כיון דקאמר ״שני״ כזה אחר זה דמי, אמדוהו מאליו מהו? מי אמרינן: הא אמיד מאליו וקאי, או דלמא בעינן כוונה לאומדנא? פשוט מיהא חדא, דתנן: ״דמי עלי״ ומת — לא יתנו יורשין, שאין דמים למתים. ואי סלקא דעתך אמדוהו מאליו הוי אומדנא, הא אמיד וקאי, מי איכא גברא דלא שוי ארבעה זוזי? אמדוהו מאליו — נחית לאומדנא, ״דמי עלי״ — לא נחית לאומדנא. מתני׳ חומר בערכין מבנדרים, כיצד? האומר: ״ערכי עלי״ ומת — יתנו היורשים, ״דמי עלי״ ומת — לא יתנו היורשים, שאין דמים למתים. ״ערך ידי״, ו״ערך רגלי עלי״ — לא אמר כלום. ״ערך ראשי״, ו״ערך כבידי עלי״ — נותן ערך כולו. זה הכלל: דבר שהנשמה תלויה בו — נותן ערך כולו. ״חצי ערכי עלי״ — נותן חצי ערכו, ״ערך חציי עלי״ — נותן ערך כולו, ״חצי דמי עלי״ — נותן חצי דמיו, ״דמי חציי עלי״ — נותן דמי כולו. זה הכלל: דבר שהנשמה תלויה בו — נותן דמי כולו. האומר: ״ערכו של פלוני עלי״, מת הנודר והנידר — יתנו היורשין. ״דמיו של פלוני עלי״, ומת הנודר — יתנו היורשין, מת הנידר — לא יתנו היורשין, שאין דמים למתים. גמ׳ תנו רבנן: חומר בנדרים מבערכין, שהנדרים חלין על בהמה חיה ועוף, ואין נדונים בהשג יד, מה שאין כן בערכין. חומר בערכין מבנדרים, כיצד? אמר: ״ערכי עלי״ ומת — יתנו יורשין, ״דמי עלי״ ומת — לא יתנו יורשין, שאין דמים למתים. אמר ״ערכי עלי״ ומת — יתנו יורשין. שמע מינה מלוה על פה גובה מן היורשין? שאני הכא, דמלוה כתובה בתורה היא. שמע מינה: מלוה הכתובה בתורה ככתובה בשטר דמיא? הכא במאי עסקינן — כשעמד בדין. דכוותה גבי ״דמי עלי״ שעמד בדין, אמאי לא יתנו יורשין ״דמי עלי״? מחוסר אומדנא. ״ערכי עלי״ — לא מחוסר ולא כלום. ערך ידי ורגלי עלי וכו׳. אמר רב גידל אמר רב: ונותן דמיה. והא ״לא אמר כלום״ קתני! לא אמר כלום לרבנן, ונותן דמיה לרבי מאיר. הא אמרה חדא זימנא, דאמר רב גידל אמר רב: האומר ״ערך כלי זה עלי״ נותן דמיו! מהו דתימא: התם הוא דאדם יודע שאין ערך לכלי, וגמר ואמר לשם דמים, אבל הכא מיטעא קטעי, דסבר כי היכי דאיכא ״ערך ראשי״ ו״ערך כבידי״, איכא נמי ״ערך ידי״ ו״ערך רגלי״, אבל דמי לא קאמר — קא משמע לן. ״ערך ראשי״ ו״ערך כבידי״ — נותן ערך כולו. מאי טעמא? ״נפשות״ קאמר רחמנא. זה הכלל: דבר שהנשמה תלויה בו וכו׳. לאתויי מן הארכובה ולמעלה. חצי ערכי עלי נותן כו׳. תנו רבנן: ״חצי ערכי עלי״ — נותן חצי ערכו. רבי יוסי ברבי יהודה אומר: לוקה ונותן ערך שלם. לוקה?! אמאי? אמר רב פפא: לוקה בערך שלם, מאי טעמא? גזירה ״חצי (ערכי) [ערכו]״ אטו ״ערך חציו״, וערך חציו הוי דבר שהנשמה תלויה בו. ״חצי דמי עלי״ — נותן כו׳. ״דמי חציי עלי״ — נותן דמי כולו, מאי טעמא? ״נדר בערכך נפשות״ כתיב. זה הכלל: דבר שהנשמה תלויה בו, לאתויי מן הארכובה ולמעלה. תנו רבנן: המעריך חצי ערך כלי, רבי מאיר אומר: נותן דמיו, וחכמים אומרים: לא אמר כלום. רבא חלש, עול לגביה אביי ורבנן, ויתבי וקאמרי: בשלמא רבי מאיר קסבר אין אדם מוציא דבריו לבטלה, לא שנא כולו ולא שנא חציו. אלא רבנן מאי קסברי? אי אדם מוציא דבריו לבטלה — אפילו כולו נמי, ואי אין אדם מוציא דבריו לבטלה — אפילו חציו נמי! אמר להו רבא ואביי: רבנן דהכא כרבי מאיר סברי לה, וסברי לה כרבי׳ שמעון. סברי לה כרבי מאיר, דאמר: ״אין אדם מוציא דבריו לבטלה״. וסברי לה כרבי שמעון, דאמר שלא התנדב כדרך המתנדבים; כוליה אורחיה לאיתנדובי, פלגיה לאו אורחיה לאיתנדובי. האומר ״ערכו של פלוני עלי״, ומת הנודר כו׳. מאי ניהו? שעמד בדין. היינו הך! סיפא איצטריך ליה, דמיו של פלוני עליו, ומת הנודר — יתנו היורשים.
ערכין כ.